סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

וניל עם פיצפוצית

המהדורה האינטרנטית של חיי עם הפיצפוצית החדשה.
כן, זהו בלוג ונילי לחלוטין! (טוב, אולי מדי פעם יתפלק איזה פיצפוצון אבל זה בטוח לא דבר שבשגרה המשפחתית הרגועה שלנו)
לפני 17 שנים. 10 במרץ 2007 בשעה 23:20

חיטטתי עמוק במגירת הזכרונות, חיפשתי את ספרון השירים שכתבתי מזמן, כשהיינו יחד, כשנפרדנו, כשניסיתי לשכוח ולא הצלחתי...

הכתב ילדותי, גם המילים שבחרתי, ולמרות הכל מעולם לא שכחתי...
במשך שנים רבות תפסת מקום כל כך חשוב בחיי, ובכל פעם כשחשבתי שזהו, נגמר הכל, פתאום הופעת מחדש בחיי והדלקת מחדש את הניצוץ.

ומכל המילים שכתבתי לך, לעצמי, לנו, היה אחד שלמרות שנכתב לפני יותר מ 10 שנים עדיין הוא נכון:

נטול קופאין, דל בניקוטין
=================
הקשר בינינו נטול מחויבות
נטול מסגרת, נטול אחריות
נטול זוגיות ונטול קביעות
אך המרחק לא גרע מעוצמתו
השנים לא גרמו לדהייתו
והאחרים לא הצליחו להשכיח
את מה שהלב מרגיש
כשאנחנו יחד.
וגם כשאחד מהשני התרחקנו
לא נפגשנו, בקושי דיברנו
עם אחרים "התמסדנו"
שום דבר לא היה כה חזק
כאותו קשר נטול מחויבות
נטול המסגרת
נטול האחריות
נטול הזוגיות
ונטול הקביעות...


השיר הזה נכתב לפני תריסר שנים בערך, ומסתבר שהוא עוד נכון...

גם מבלי לקרוא למה שבינינו בשם, מבלי לנסות לשים לו גבולות, מסגרות או תנאים,
משהו ברגש שם כל כך חזק ואמיתי שהוא שרד 15 שנה וממשיך להיות חזק.

דפיקות הלב והרעידות בידיים הפכו לשיחות נפש ארוכות של שעות, וזה לא שהתשוקה נעלמה, היא פשוט שינתה צורה...

וברור לי לחלוטין שאי אפשר לשנות את סוג החיבור שלנו, הוא תמיד יהיה חסר מסגרת, חסר גבולות, חסר מחוייבות, חסר הגדרות, וחסר כל כך הרבה דברים שאנשים זקוקים להם כשהם בונים "ביחד", אבל הביחד שלי ושלך מחובר משני אנשים שהם מלאים גם לחוד, והרגש כל כך עוצמתי שהוא כנראה מעולם לא הזדקק לדברים האלו כדי להגדיר את עצמו.

גם כשדיברנו על לעשות יחד ילדה, גם כששאלת אם הייתי יכולה לחיות כמוך והיה לי ברור שזה לא יעבוד; החיבור הזה כשנפגשנו, כאילו דבר לא השתנה מעולם, גורם לי לחשוב "למה לא?"
למה לא לעשות יחד ילדה? למה לא לתת לנו הזדמנות נוספת גם אם בביחד הזה יהיה הרבה לחוד, אולי זה באמת הכי נכון לשנינו כי אנחנו הרי לא בדיוק אנשים רגילים...

הרי אני יודעת שגם אם אכיר מישהו אחר ואתאהב ותהיה לי זוגיות "רגילה" אתה תפרגן לי, ואני יודעת שאם נעשה ביחד ילדה אז תדאג לשתינו כמיטב יכולתך, ולכן אני חושבת בעצם, למה לא?

נכון, אני לא מתה על הפוזה הערסית הקשוחה שלך, ואתה יודע את זה, אבל כשאנחנו ביחד היא נעלמת ואתה נטו איתי, נקי, אוהב, מפנק, מפרגן, מחמיא, רואה לתוכי, מקשיב...

הסיבה היחידה שגורמת לי להסס היא כי אני יודעת שכשתהיה רחוק אני אתגעגע נורא לחיבוק שלך, לליטופים, להתמסרות הטוטאלית שלך אלי כדי שאתענג.

מזל שאתה עוד בסביבה בינתיים ויש לנו זמן לדבר על הכל ולהחליט מה הכי טוב...


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י