היום תקפה אותי מבוכה, קרה משהו שהעמיד אותי במצב שאני לא אוהבת להיות בו ואני מתנצלת מראש אם זה נשמע שחצני.
בזמן האחרון זה קרה לי די הרבה.
אני נמצאת בסיטואציה שעושה לי טוב בנשמה, אני מאושרת, מחייכת לכולם, נחמדה לכולם...
ואז מישהו מהגברים הפנויים מתיישב ליידי ואנחנו מדברים וזה נחמד אבל זהו, לא יותר מזה מבחינתי
והוא מפתח רגשות ולי זה לא קורה...
ופתאום אני מוצאת את עצמי במצב לא נעים.
אני לא רוצה ולא יכולה גם להפסיק להיות מי שאני אבל אני לא יודעת להתמודד טוב עם המבוכה שתוקפת אותי כשאני מבינה שהבחור נדלק ורוצה ביותר מידידות ולי זה לא מתאים.
בתקופה האחרונה זה קרה לי עם אנשים בעבודה, אנשים שאני אראה שוב ושוב בחיי המקצועיים, ואני רוצה שהקשר יהיה לא רק מקצועי אלא גם ידידותי, אבל לא זוגיות ובטח לא סטוץ.
אתמול ראיתי את אחד הפגועים במקרה בזמן הצילומים באולפן, שמחתי לקראתו כידידה והוא התחמק בפרצוף פגוע.
היום האנימטור שלח לי הודעה למסנג'ר שהוא קיווה שאשאר אצלו ולא אלך עם הצלם והבמאית.
וכל זה בגלל שבסוף יום הצילומים שעבר עשיתי לו קעקוע חינה וצחקנו על ביוויס ובאט האד... והיום הוא נעץ בי מבטים מאוהבים כאלה ולא ידעתי מה לעשות עם זה...
פשוט התעלמתי בעדינות.
בתיכון היה בחור שהיה מאוהב בי מכיתה י' עד י"ב, הוא הציע לי חברות בשבוע הראשון ללימודים וסרבתי בעדינות. 3 שנים הוא בהה בי בשיעורים, רצה לסחוב לי את התיק בין השיעורים, והתלווה לחברות שלי כשבאו לבקר אותי.
היום הוא הומו מוצהר. החבר'ה היו צוחקים לפעמים שזה בגללי (:
לפעמים אני חושבת לעצמי שכיף להם שהם מתאהבים כל כך בקלות. לי זה לא קרה כבר המון זמן.
לפעמים חולפות להם שנים שלמות מבלי שאמצא את האדם שיצליח לסחוף אותי.
עם השנים הסטנדרטים שלי לגבי עצמי עולים וכן גם הסטנדרטים לגבי בני זוג.
ואף אחד מבין כל המתאהבים בי לא עונה על הדרישות, על הצרכים שלי, על מה שאני באמת מחפשת ויודעת לגבי עם מי אני ארצה לחיות, וכיוון שאני מרגישה בשלות ויודעת שאני מתחילה להיות מוכנה למשפחה - אני יודעת שאין הרבה מקום לפשרה.
לפני 19 שנים. 30 במאי 2005 בשעה 13:53
