וניל עם פיצפוצית

מתעוררת לרגע, השעון בסלולרי מראה 10:00 ובדיוק גם בחצי אוזן שמעתי את האות של החדשות ברדיו.
יצאתי בריצה קלה מהמיטה החמה לשירותים ומשם חזרתי למיטה החמה לעוד נימנום קל של חצי שעה, בטוחה שיש לי את כל הזמן שבעולם לסידורים שלפני שבת.

מתמתחת ומנומנמת הוצאתי לי יוגורט של בוקר מהמקרר ואיתו ביחד התיישבתי מול המחשב לראות מה השתנה בעולם הלילה ואם מישהו שלח לי איזה מייל מעניין (לא אמא, המצגת של הכלבלבים, חתולים ותינוקות זה לא נחשב מעניין!!! גם לא כל הספאם של הויאגרה) וגיליתי שבעצם לא רבע ל- 11 כמו שחשבתי, אלא רבע ל- 12 כי עברנו לשעון קיץ, והספריה עומדת להסגר ואין מצב שאני שורדת בלי ספרים לשבת כשהקאובוי שלי בצפון עם המשפחה שלו ובעיקר עם אופנוע השטח שתיקן אחרי שנמרח לתוך תעלה לפני יומיים (לקאובוי שלום, תודה לאל, האופנוע נאלץ להתאשפז ליומיים במוסך ולהחליף גלגל).

בספריה היה תור ענק כמו בסופרמרקט, ככה זה כשגרים בעיר של חננות...
בחרתי ספרים תוך 5 דקות ועמדתי בתור איזה רבע שעה, אף אחד לא צייץ, לא עקף ולא הרים צעקות. אני כל כך אוהבת לגור בין האנגלו-סקסים המתורבתים האלה!

מהספריה המשכתי לסופרמרקט, למלא אספקת יוגורטים לסופ"ש. גם בקופה המהירה עמדתי כרבע שעה בדממה מנומסת, ובסוף הקניה אחלתי לקופאית חג שמח, כפי שאחלתי לספרנית קודם לכן.

כבר אמרתי שכיף לי כל כך לגור בעיר החננה המנומסת???

ברמזורים שבצומת שמו מתקנים חדשים, כאלו שלוחצים עליהם להזמנת אור ירוק, אבל אלו מתקנים מצ'וכללים.. לחצתי ופתאום בקע מהם קול של קריין מסוקס "פינת אחוזה קרן היסוד"... מגניב!!!

גם בפוטו היה תור, אבל קטן, והיה שם איש שיש לו משפחה בנהריה שמסתבר שמישהי מהן שכנה של סבתא שלי כבר מיליון שנה... ככה זה בארץ, תוך דקה של שיחה אקראית אתה מגלה שיש לך קשר כלשהו למישהו שאתה רואה לראשונה בחייך. בסוף עוד יתברר שגם ערן מהפוטו הוא איזה קרוב רחוק של השכנה של הדודה שלי, אם רק יום אחד ננסה לברר P-:

בבית גיליתי שהפרזיות ממש אוטוטו עומדות לפרוח, אני מקווה שזה יקרה לפני יום ראשון כי אני לא רוצה לפספס את היופי הזה ואת הריח המתוק והממכר של הדבש.

הולכת להיות לי שבת נפלאה!
ספרים טובים, נישנושים טעימים, מרפסת שטופת שמש עם פרחים יפים סביבי...

אני אוהבת את החיים שלי!