וניל עם פיצפוצית

עבדתי 4 שעות הבוקר באותה תנוחה. נפלתי על קבוצת בנות שלוקח לה מיליון שנה לצייר כל קו, מה שאומר שגם בשבוע הבא אני אהיה באותה תנוחה מעצבנת במשך 4 שעות.
משהו מוזר קרה לי מהתנוחה הזו - נרדמה לי הרגל ולא התעוררה לגמרי מהצהרים, היא ישנה מעל 12 שעות עכשיו, רק חסר לי שתתחיל לנחור... ((:
בהתחלה היא היתה רדומה מאוד וכמעט עפתי במדרגות כשעליתי וירדתי בדרך מ/אל הבית שלי, עכשיו זה מתחיל להשתפר.
אבא שלי אמר שעד מחר זה יעבור, והוא מבין בדברים האלו אז אני מקווה שהוא צודק.

מחר אני מדגמנת שוב, הפעם לקבוצה של אנימטורים ועם מורה אחר מהפעם הקודמת, תודה לאל! לא סבלתי את המורה הקודם, הוא לא ידע ללמד, והוא חרמן סליזי עם פטיש לשיער שלי והיה מכריח אותי לפזר את השיער שזה סבבה לציורי אווירה אבל לא פרקטי ללימודי רישום אנטומיה! כל כך שמחתי שאמרו לי שהפעם יש מורה אחר, שאמנם גם לו קוראים איתן אבל זה לא האיתן שאני לא סובלת. יש עוד מורה לציור בשם איתן שעבדתי איתו שהוא חמוד לאללה, אז אני מקווה שזה הוא. מחר אני כבר אדע יותר על הקבוצה החדשה הזו.

אכלתי צהרים עם חבר טוב, ישבנו בגן קסום וכירסמתי לי סלט בהנאה מרובה.
היה לי כיף! אתמול מימונה עם חברים מקסימים והיום צהרים עם חבר מקסים נוסף...

בערב הקאובוי התקשר וסיפר שגרושתו שוב עושה לו בלגנים, עכשיו זה נהיה מלוכלך ומתחיל לפגוע בילדים. זה כאב לי לשמוע על זה, הוא נשאר פה כבר הרבה זמן, מנסה לפתור הכל כדי שהילדים יפגעו כמה שפחות והיא מטרפדת לו את כל המאמצים.

הוא יודע שאם יעזוב הכל עכשיו ויחזור לחו"ל הוא לא יודע מתי יוכל לראות שוב את הילדים וזה קשה לו. ההורים שלו ניסו לדבר איתה בהגיון ושום דבר לא עזר. האגו הפגוע שלה גורם לה לרצות להרוס אותו מבלי לחשוב עד כמה היא פוגעת בילדים. אני לא מבינה איך היא בתור אמא שמה את הכעס שלה על אבדן הזוגיות לפני הדאגה לכך שלילדים יהיה אבא נוכח בחיים שלהם וכמה שפחות טראומות. אני חושבת על זה וצובט לי בלב.

כשאמא שלי עזבה את הבית אבא קודם כל דאג שלא נכעס עליה, שנבין אותה...
שניהם הסבירו שהפרידה היא שלהם אחד מהשני ולא שלהם מאיתנו, עד היום הם נשארו חברים ואת החגים אנחנו עושים ביחד רוב הפעמים. ככה זה כשהורים אוהבים את הילדים ושמים בצד את הכאב שלהם ואת האגו הפגוע, ככה כשהכאב והפגיעות שוקעים אפשר להשאר ביחסים טובים ובלי יותר מדי טראומות לילדים ולעצמם. אבא גם דאג לחלוקה שווה של הבית למרות שלפי החוק הבית היה שלו כי קיבל אותו מהוריו, הוא אמר שבשביל שלילדים יהיה עוד בית טוב צריך לחלק הכל שווה בשווה שהם לא יצטרכו לחיות בחורבה. הוא קודם כל חשב עלינו ואמר שגם ככה בעתיד אנחנו נירש הכל אז ככה יהיו לנו שני בתים טובים במקום אחד.

ברגעים האלו כשאני שומעת את סיפורי הזוועה של הקאובוי וגרושתו אני מעריכה כל כך את הורי שהשכילו לשים את כל המטען הקשה שבינם בצד למענינו, הילדים.
אני יודעת שזה לא בא להם ללא מאמץ, אבל זה היה חשוב עבורם ועובדה שזה עבד!

אני מחזיקה אצבעות שגרושתו של הקאובוי תתעורר פתאום ותבין שהיא פוגעת בילדים שלה כשהיא מציפה אותם בשקרים ובמסע נקמה ותחדל. מגיע להם ילדות מאושרת ונטולת טראומות ככל האפשר. גם ככה לעבור מארץ לארץ זה לא ממש קל.