וניל עם פיצפוצית

הבוקר התחיל עם תסכול שנמשך מאתמול, עם דאגה לחבר, עם לחץ עבודה וטלפונים.

אחר הצהריים החלטתי לשחרר ממני הכל, רציתי שלווה.

השותפה שלי נכנסה בסערה הביתה, ארזה תיק קטן והודיעה שהיא לא ישנה הלילה בבית וגם לא חוזרת לכאן אחרי העבודה.

החלטתי לבצע משהו שכבר תיכננתי מזמן, מהיום שגיליתי שאחר הצהריים השמש נכנסת אלי לסלון.

פרסתי שמיכה על הרצפה, שמתי כרית, הורדתי כל פריט לבוש מעלי ונשכבתי עירומה.
נושמת עמוק, נותנת לשמש ולרוח ללטף אותי ולהרגיע את הסערה.

הממטרות למטה בגינה מנגנות במונוטוניות מרגיעה, ומרטיבות את שיחי הלבנדר, הרוח מפיצה אלי את הריח הנעים בכל ליטוף.

עוצמת עיניים, נושמת עמוק ונרגעת, מתמסרת כולי לליטוף הממכר הזה של שמש אחר הצהריים הנעימה והרוח הריחנית.

מדמיינת את האיש שלי, האיש שלא פגשתי, נכנס הביתה ומוצא אותי שרועה על הגב מתמסרת לרוח ולשמש, מרגישה אותו נושק לי בעדינות בשפתי, בצוואר...
מלקק ליקוקים קטנים את שדי החמימים ויונק את הפטמות שמזדקרות למגעו.
הוא יורד מטה, לבטן התחתונה, ממש מעל המפשעה.
את האיזור הזה הוא אוהב יותר מכל.
הוא מנשק אותו בנשיקות קטנות.
הרוח והשמש והדמיון מרטיטים אותי, מרטיבים אותי...
יש בי שקט, השקט שאחרי הסערה
השקט שלפני הסערה
השקט של עכשיו