וניל עם פיצפוצית

זה היה יום מטורף אתמול...

קמתי ב 05:00 בבוקר, אחרי שהלכתי לישון רק ב 02:00 בלילה לפני, וב- 06:00 כבר יצאתי לעבוד. עבדתי שעות ארוכות בשמש, צילמנו בכמה לוקיישנים והיו מעברים מתישים ובכלל זה היה יום ארוך ומלחיץ.

לא ידעתי אם אספיק להגיע ב 19:00 לדגמן באיזה חוג דודות ברמה"ש ולא הצלחתי למצוא מישהי שתחליף אותי.

למזלי הרב הגעתי בדיוק בזמן, רצתי לשרותים אחרי יום שלם של איפוק, ומשם עליתי לכיתה והתיישבתי לדגמן.

זה חוג ברמה מתקדמת ולכן נתבקשתי לשבת בפוזיציות לא קלות בכלל...
הרגשתי בשרירים ובעפעפיים את העייפות של כל הימים האחרונים, ולא ידעתי איך אחזיק מעמד.

כשסיימתי לדגמן ראיתי שהקאובוי חיפש אותי כמה פעמים והשאיר לי הודעה שאתקשר ברגע שאוכל.
הסתבר שהוא כבר בדרכו אלי...

הגעתי הביתה דקה לפניו, והייתי רצוצה מעייפות.
הוא הציע שנעשה אמבטיה ונתרענן, מילאנו אמבטיית קצף מפנקת וחמה, הדלקתי נרות ריחניים, הבאתי את החלוקים הרכים ממגבת עבה שחזרו מהכביסה והיו בניחוחות מרכך נעימים ותליתי אותם על המתלה שליד האמבט.

כשהתארגנו בחדר השינה נעמדנו מול המראה הגדולה והוא עזר לי להתפשט וליטף אותי בעדינות בידיים המחוספסות שלו. הרגשתי שכל תלאות היום מתחילות להתמוסס.
הליטופים העדינים הפכו לסוערים יותר ותוך כמה דקות מצאנו עצמנו בדוגי כשאני על ארבע על המיטה והוא עומד מאחורי.
כשגמרנו אמר שזה באמת זמן מצוין לאמבט ((:

באמבטיה התחלנו עוד סיבוב סוער שהותיר את רצפת החדר מוצפת מים וקצף.
אח"כ נרגענו, סיבנו אחד את השני בסבון נוזלי בריח וניל קוקוס והוא חפף לי את השיער.
הרגשתי שאני נמסה לגמרי!
הוא היה כזה מפנק ומתוק שהייתי חייבת לרדת לו בזמן שהמים ירדו כשהוצאנו את הפקק.
עטופים במגבת יצאנו לחדר השינה להתלבש.

היינו רעבים והתחשק לו בשר, דבר שאין לי בד"כ בבית אז יצאנו לשוטט בחיפוש מאתגר – למצוא מקום פתוח בערב יום השואה.
בסופו של דבר מצאנו איזה מקום ביפו שמכר בשושו פיתות טריות עם כל מיני דברים טובים בפנים, קנינו לו פיתה עם סלטים ונקניקים ולי פיתה עם סלטים בלבד, בקבוק קולה וסיגריות וחזרנו הביתה.

קישקשנו עוד קצת בסלון, הוא עישן איזה משהו חום לא חוקי במיוחד ואח"כ פרשנו למיטה.
תוך זמן מה המיטה הגיעה מעצמה לאמצע החדר... משום מה זה קורה רק כשהוא בא לישון אצלי P-:
בין לבין ישנו קצת, אבל בכל פעם שהתעוררנו הוא לקח את ידי בידו הגברית והמסוקסת והוביל אותה למקום מאוד ספציפי בגופו כדי שארגיש עד כמה הוא נלהב להיות במחיצתי.

בבוקר גרדנו את עצמנו בקושי מהמיטה, הכנתי לו קפה שחור וסחטתי לשנינו מיץ מהאשכוליות המצויינות שקיבלתי בשבת מחבר טוב. ישבנו במרפסת והתחלנו להתעורר כשהגיעה הצפירה.

למרות שהזכרתי לו שזה יום השואה כל הזמן כשחיפשנו אוכל אתמול, הוא עדין הגיב קצת בהפתעה. אחרי 15 שנה בחו"ל הוא כבר לא היה מתורגל.

אחרי הצפירה הוא הקפיץ אותי לנעמה ויצא לסדר כל מיני סידורים למסיבת יום ההולדת ה 60 של אמא שלו שתתקיים בשבת.
לשמחתי הרבה הוא הבטיח לה להשאר לפחות עד אז בארץ, וגם הצליח להגיע לאיזושהי פשרה עם גרושתו אז יתכן שישאר עוד קצת בארץ.

כל כך כיף לנו כשהוא כאן, לא בא לי שיעזוב!

אני מודה שלראשונה בחיי יום הזכרון לשואה עבר לי בלי הרבה כובד ראש ועצבות כמו בד"כ, אבל הייתי כל כך מאושרת מכל רגע איתו ביחד וגם היה לי כיף עם נעמה אחרי שלא נפגשנו שבועיים בגלל כל החגים, שסלחתי לעצמי מיד.