אני לא מאלו שיכולים לחיות לאורך זמן בבלגן, זה אפילו די מטריף אותי אחרי זמן קצר.
כשבאים אלי אורחים, עם או בלי ילדים, ובסוף הביקור יש בלגן בבית, אני לא אלך לישון לפני שהכל מסודר, אפילו אם כבר ממש מאוחר.
אני אוהבת להשתרע על הספה ולהסתכל סביב על הבית הנקי והמסודר וזה עושה לי ממש טוב בלב.
אבל ביומיים האחרונים משהו קרה ששינה את זה...
בספה שבה השתרענו הקאובוי ואני יש בלגן, הרבה בלגן!
הכריות מפוזרות, כמעט כל בובות הפרווה זרוקות על הרצפה ויש שקע במרכז הספה, ובמקום שזה יפריע לי בעיניים ויטריף לי את העצבים, אני פשוט מסתכלת על השקעים שהותיר בספה ובכריות, על כל האי סדר הזה, וזוכרת בחיוך את העוצמה שבחיבור הזה שהיה לנו - שגרם לכל הבלגן הזה, את סערת הרגשות והתשוקה, ואני בכלל לא רוצה לסדר את הכריות כפי שהיו לפי גודל וצבע, ולא להחליק את השקע בספה, או להרים את הבובות חזרה לפינה.
אני מסתכלת על הבלגן הזה והוא נראה לי הכי בסדר שבעולם.
זה הבלגן ששנינו עשינו כשעשינו שם אהבה.
לפני 17 שנים. 6 במאי 2007 בשעה 19:51
