וניל עם פיצפוצית

זה לא קורה לי הרבה אבל היום כבר ממש בא לי.
אתמול בלילה חזרתי במצברוח מעולה מערב הקשירות, התחלתי לקשקש עם חברי היקרים באינטרנט ופתאום הוא קרס.
הרמתי טלפון לנטוויז'ן שם ענתה אולגה או רגינה, לא זוכרת אבל היא היתה נחמדה, בדקה וגילתה שזה לא הם - זה הוט. אז היא נתנה לי את המספר חינם של שירות לקוחות בהוט ואני חייגתי לשם.
מעל חצי שעה יובשתי על הקו, עד שענה לי יותם התם שהיה המום לשמוע שההודעה המוקלטת שהיתה אמורה לומר שעקב שידרוג התשתית לא יהיה אינטרנט ללקוחות עד 6 בבוקר. אז הייתי מנומסת ואמרתי לו שכדאי שיסדר את ההודעה, למען שאחרים יספיקו לישון קצת, לא כמוני מפגרת שנשארה בהמתנה כ- 45 דקות ושמעה את הפרומו על מולאן 2, ואן הלסינג 3, פגוש את הורי הכלה 4, הקרקס הגדול 5, ושירת הצוענים 7 ובין לבין את הבחורה שכבר היתה צרודה מרוב שאמרה : "אנו עוסקים במתן שירות לפניות קודמות, סליחה על ההמתנה ותודה על הסבלנות" או משהו כזה והכל בלופ שחוזר על עצמו שוב ושוב ושוב כמה עשרות פעמים.
הלכתי לישון, מותשת מהפרומואים, היו לי סיוטים של ואן הלסינג רודף אחרי מולאן באוהל קרקס וצוענים מסתכלים על הכל ומוחאים כפיים ולא ישנתי הכי טוב בעולם.
קמתי מנומנמת, נכנסתי לצ'אט קצת לנקות את הראש.
כמובן שכבר אז התחילו הטלפונים לשגע אותי, אבל כל עוד הייתי עם החבר'ה בצ'אט המצברוח עוד היה סבבה.
ופתאום - קרס האינטרנט. שוב.
התקשרתי שוב לתמיכה התכנית. הפעם שמעתי כל פרומו "רק" 7 פעמים לפני שענה אופיר (שמות יפים יש לבחורים בתמיכה של הוט). הוא שאל במה הוא יכול לעזור, ועניתי - תוכל להחזיר לי בבקשה את האינטרנט שלי?
הוא שאל בנימוס מהיכן אני, ועניתי לו, והוא אמר בנימוס - אכן, משדרגים באיזורך את התשתיות אז יש בעיות.
כאו כבר הסבלנות שלי התחילה לקרטע ואמרתי לו בשקט אבל בטון קצת פחות רגוע: לא אופיר, אתמול עד 6 בבוקר שידרגו לי את התשתית ותקעו אותי בעבודה בלי קשר אינטרנטי עם ארה"ב (לדבר עם המאמי ממיאמי שלי זו אמנם לא עבודה, אבל לא נגלה לו את זה), והבוקר אני גם צריכה לעבוד ואני צריכה את האינטרנט!
אז הוא ביקש שאקריא לו כמה מספרים ואותיות שכתובים בקטנטן על איזו מדבקה פיצית בממיר שלי, ביקש ממני לנתק כמה חיבורים, לתת להם לנוח ולחבר חזרה ואז פתאום האינטרנט חזר לחיים.
תודה אופיר, שעזרת לי להרגע שוב, ואיפשרת לי לשלוח הצעות מחיר במייל ללקוחות ולהנות מהחבר'ה בצ'אט.
רק נרגע הסיפור הזה והתקשרה אלי המפיקה מהסדרה
ושואלת אם מחר נוכל לדחות את הפגישה מ 16:00 ל 18:00. פרט קטן ושולי - העוזרת של אותה מפיקה התקשרה להודיע לי ביום שישי שהפגישה נדחתה ל 5 ליולי. אמרתי למפיקה שהעוזרת שלה אמרה לי שדחו את הפגישה אז היא אמרה: כן, את הישיבה של הברייק דאון דחו, לא של הארט. סליחה? ממתי היו אלו שתי פגישות שונות??? אז אמרתי לה שאני יכולה להפגש מחר ב 16:00 כמו שתיכננו בהתחלה אבל לא יותר מאוחר כי כבר סגרתי משהו לאותו ערב (דומי, לא מוותרת עליך מותק!)
אז היא אמרה, לא נורא אז בואי נקבע ליום חמישי. עניתי לה שביום חמישי אני סגורה מהבוקר עד מאוחר בלילה, היא שאלה אז מה לגבי שישי? גם שישי אני סגורה, אבל ראשון אני פנויה כל היום. ראשון היא לא יכולה, מה לגבי שני? שני אני יכולה רק אחה"צ ולה לא נוח.
אז פתאום היא באה אלי ביציאה "זה לא לעיניין שאת לא מפנה זמן הכנה להפקה" בטון די תוקפני.
הסברתי לה בעדינות ככל שיכולתי, כי כבר העצבים שלי היו רופפים מחוסר שינה ומשטיפת מוח של פרומואים - שאני עושה כמיטב יכולתי, אבל יש לי גם מחוייבויות קודמות. בסוף מצאנו תאריך פנוי ונוח לכולם.
אחר כך התקשרה אלי המלבישה וסיפרתי לה את כל השיחה עם המפיקה והיא התחילה להלחיץ אותי שאזהר כי המפיקה מפטרת אנשים על דברים כאלה ושהיא מצפה שאהיה פנויה אליה תמיד לפני כל צילומים.
היא התחילה לחמם אותי שהמפיקה תיקח את זה אישית, וככה זה בעולם הזה, ושבסוף עוד יאשימו אותי שאני לא הייתי מוכנה בזמן למרות שהם לא שלחו לי את החומר שהיה אמור להגיע אלי כבר ביום שישי והתעלמו מההודעה שהשארתי בהפקה שלא קיבלתי את החומר.
בקיצור - פתאום התחשק לי לצרוח.
אמרתי למלבישה בשקט: מותק, אני אוהבת אותך, אבל אם אני ממשיכה לדבר איתך על ההפקה הזו עכשיו אני ארצה לרצוח מישהו, אני הולכת להתקלח ולהרגע, לנוח קצת ואז אני אנסה להרגיע את המפיקה כדי שתבין שאני אעשה את כל מה שאני יכולה כדי שההפקה תצליח אבל אני ייקית וצריכה לדעת דברים מראש - וזה כולל לוחות זמנים ואת החומר הפקה מראש כדי שהכל ידפוק כמו שעון שוויצרי.
אז עכשיו אני אחרי שיחה עם חברה טובה, מקלחת, שיחה עם אבא חכם שאמר שכדי ששתיל יגדל הוא צריך גם זבל, ואחרי שפרקתי את מה שיושב לי בבטן פה, בבלוג, רגועה יותר, עייפה יותר, והולכת לנוח קצת שלאף שטונדה לפני שאדבר עם המפיקה שוב.
ויחד עם זאת - אני לא הולכת לצילומים של הסדרה הזו בהנאה. ההסגר בפנימיה עם כל האנשים האלה לא יעשה לי טוב, אבל אני אשרוד, כי בתעשיה הזו כדי לעבוד צריך באמת לאכול הרבה חרא ולהמשיך לחייך.
ובחיוכים - אני טובה (: