יש ימים שכאלה, שאין בהם ולו טיפה של נאכס, היה לי כזה יום היום, כנראה שבהשראת הלילה של אתמול.
זה התחיל עם האהבה שהשארתם פה כולכם, ועם הדיסק עם התמונות שקיבלתי מבונדג' (מבטיחה להעלות עוד מעט קצת מהן שתהנו גם כמוני מהן)
ולמרות שישנתי אתמול רק שעה וקמתי מאוד מוקדם להפקה של הרוסים, הייתי מלאת אנרגיות וחיוכים ואהבה והיה לי יום מושלם!
הגעתי לצילומים 10 דקות לפני הזמן כמו שאני אוהבת, המפיק הוא ידיד טוב שלי שאני מכירה שנים אבל רק לאחרונה הוא החל בקריירה כעצמאי בתחום ההפקות וזו היתה לי הפעם הראשונה שעבדתי איתו.
אם קודם אהבתי אותו כאדם וכחבר - עכשיו אני מאוהבת בו גם כמפיק! הבן אדם מוכשר בניהול יותר מכל מפיק אחר שפגשתי, ופגשתי כבר כמה וכמה.
יום הצילומים תיקתק כמו שעון שוויצרי עם יהלומים וזהב.
הכל נצץ, והיה מבריק ויפה.
הלו"ז היה מתוכנן בקפידה, היה זמן להכל!
האוכל חיכה לנו בזמן ולא היינו צריכים לעבוד לרגע על בטן מקרקרת והאווירה היתה מקצועית אך ידידותית ונעימה.
הוא ידע לשמור על איזון מושלם בין זמן לצחוקים בין הצוות וגם לפקס אותנו כדי לעמוד בזמנים.
והכל ברוח טובה, ובכריזמה וקסם אישי.
הייתי נפעמת מההתנהלות הזו על הסט.
לו רק היתה לי כזו חוויה בהפקה של הקיץ - או אז הייתי המאושרת שבמאפרות!
כולם שם היו בעלי מקצוע מעולים ואנשים נפלאים, היה לי הכי כיף שאי פעם היה לי בכל הפקה, זו היתה ההפקה הכי מקצועית שראיתי אי פעם, בפחות מ 12 שעות האיש הוציא תחת ידיו גם פרסומת לשעונים וגם וידאו קליפ לדואט של זמר וזמרת.
והכל נראה כאילו בא לו בטבעיות, כשם שרומפלשטילצקן (הידוע בכינויו העברי עוץ לי גוץ לי כדי לא לשבור לנו שיניים) טווה מקש זהב טהור.
רק שהבחור יודע לבחור לו כחומר גלם להפקה איכויות שהן ממש לא קש, כולם היו שם מוכשרים להפליא.
איזה תענוג היה להסתכל במוניטור ולראות את הקסם קורה בזמן אמת!
בזכות המקצועיות שלו עמדנו היטב בזמנים והספקתי להגיע לעבודה השניה שלי גם רבע שעה לפני הזמן, וגיליתי משפחה מקסימה, שתענוג היה לי לעבוד אצלם, ואפילו קיבלתי טיפ נחמד.
הגעתי הביתה עייפה אך מלאת חיוכים, שותפתי ישבה לה עם חברה בפינת האוכל, ברכתי אותן וניגשתי למחשב כיוון שידעתי שמחכות לי שם הודעות.
ולא רק הודעות חיכו לי שם...
המאמי ממיאמי היה שם, אחרי כמה ימי העדרות בהן הוא עבד בטירוף ולא היה לו זמן לעבור דרך המשרד ולשבת ליד המחשב, ומהבית הוא היה בשעות שכבר אני נמתי את שנתי... וגם כשראה שאני לא מחוברת הוא ישר הלך לישון שפוך.
אז היום הוא היה שם, האיש שלי,
וחייך אלי מבעד למצלמה, וסיפר עד כמה התגעגע, והצטער שאני לא יכולה באופן ספונטני להצטרף אליו לוויקאנד במקסיקו, לפגוש את סניוריטה מרגריטה וסניורה טקילה...
אילו רק יכולתי...
אני בכלל אמורה עכשיו ללכת לישון, מחר עוד יום עבודה מטורף שמתחיל ב 6 בבוקר ביום צילומים בבריכה בראשל"צ ונגמר ביומולדת בהרצליה בערב.
איזה יום מושלם זה היה!
אני ארדם הלילה עם חיוך ענק של דולפינה עם מחשבות וורודות והחיוך שלו אלי ילווה אותי לארץ החלומות.
לפני 19 שנים. 23 ביוני 2005 בשעה 21:53
