אני שייכת לאלו שאין להם חופש בחופש הגדול...
אפילו די להיפך.
זו העונה שבה אני בריצות בין מסיבת סיום שנה לקייטנה, בין יום כיף לבר/בת מצווה.
יש ימים בהם אני קמה מאוד מוקדם (ומקללת בשקט כל הערב לפני וקצת פחות בשקט בלפנות בוקר כשאני קמה) ורצה אחרי הקייטנה לעוד איזה אירוע.
ולמרות העייפות ולמרות הקיטורים (הרי איך אפשר לגמרי בלי לקטר כשצריך לקום לפנות בוקר?)
החיוך של הילדים וקריאות ההתפעלות של המבוגרים מנפחים לי את האגו ונהיה לי טוב בלב.
כולם היו מרוצים, הילדים שמחו, המבוגרים הרגישו שקיבלו תמורה מלאה לכספם, ואני קיבלתי חיוכים ומחמאות.
אני לא מאמינה לפתגמים "שונא מתנות יחיה" ו"אין אומרים שבחו של אדם בפניו" !
מצטערת, לא קונה את זה...
לא מכירה מישהו שבאמת שונא מתנות או לא נהנה ממחמאה.
אוקי, גם אני לפעמים נבוכה כשמחמיאים לי ולפעמים אפילו מסמיקה, אבל זה נעים לשמוע שעשיתי טוב. אני אוהבת את זה ואני מלאה סיפוק מזה.
זה מה שמעורר בי את המוטיבציה לצייר על אנשים, זה עושה להם כיף ולי כיף מכך שעשיתי להם כיף.
אגואיזם חיובי אני קוראת לזה.
היום הילדות בקייטנת התאטרון ומחול ביקשו ממני חתימות, הקטנטנות האלו באו אלי עם פנקסים שבהם חתימות של כל מיני יוצאי "נולד לרקוד" ו "רוקדים עם כוכבים" וכל מיני שחקני טלנובלות (סליחה, דרמות יומיות) כמו "האלופה" וכמעט רבו למי אחתום קודם.
זה ממש הצחיק אותי, אני זו שמאחורי הקלעים, לא זו שמופיעה בכל הדברים האלו שהן מסתכלות עליהן. אבל יחד עם זאת לא רציתי לאכזב אף ילדה ומצאתי את עצמי חותמת לכמה עשרות ילדות קטנות עד שהגיע הזמן לברוח...
עוד מעט יש לי עוד פרוייקט, אז אני אלך לנוח קצת עד שיבואו לאסוף אותי.
חשוב לי להיות במיטבי, זה משהו חשוב במיוחד היום אחה"צ, ואני רוצה לעשות שם עבודה יפה.
אני עוד גוררת קצת עייפות מסופשבוע עמוס במיוחד, אבל כל כך נהנתי שממש לא אכפת לי!
בעיקר נהנתי מהמסיבה בשישי בלילה, אפילו שכל השבת הייתי הפוכה בגלל הלילה ללא השינה אחרי כמה ימים מטורפים.
אני אוהבת את זה, אני נהנית מהאדרנלין הזה שזורם לי כשאני מתחילה לעבוד, וכיף לי לראות את החיוכים של הלקוחות בסוף התהליך.
כן, אני מודה, אני גם זונה של תשומי!
לפני 17 שנים. 8 ביולי 2007 בשעה 11:16
