מסך של ערפל

היום הזה לא נגמר, חשבה כשישבה מול המחשב, ליטפה לעצמה את העורף, התמתחה, עצמה עיניים, חייכה, חשבה על הערב שצפוי לה....
לא יוצא להם להיפגש בתדירות גבוהה, אבל כל פגישה הייתה חגיגה של טרוף חושים, תבלין מיוחד, תבלין סודי, כזה שבלתי אפשרי לפרוט אותו למרכיבים...
רק הידיעה הספיקה כדי לגרום לה להתרגש, לקבל את המבט ההוא בעיניים...

היא נכנסה הבייתה אחרי יום של ציפייה שלא הייתה לה סבלנות לחכות לסופו.
שמטה את התיק ליד הדלת, פשטה בגד אחרי בגד, השאירה את הבגדים מוטלים על הרצפה עפ"י מסלול הליכתה בדירה... מקלחת.... ארוכה.... חמה....

מחייגת, הוא עונה, "בוא! עכשיו!" ,מנתקת.

דפיקה בדלת, היא פותחת, מחייכת, נצמדת לחיבוק ארוך, נשיקה ארוכה, ארוכה, רכה, רטובה, גוף צמוד לגוף, ידיים משוטטות, מתנתקת, מביטים עין לתוך עין לתוך עין לתוך עין, הוא כבר יודע, זה הסימן שלו להתפשט....
מתיישבת על הספה, מדליקה טלוויזיה, נשענת לאחור, הוא על ארבע למרגלותיה, מביט בה, מחכה לאישור, יודע בדיוק למה היא מחכה, כמו כלבלב מאושר מכשכש בזנב, מחכה לאות מבעליו...

היא מזפזפת בטלוויזיה, נהנית כל כך מהמחשבה שהוא שם, מחכה, דרוך, לכל בקשה שלה, לכל פנייה שלה, שולחת רגל ומלטפת באמצעותה את ראשו, הוא מזיז את ראשו לעומת כף הרגל, כף הרגל מתקרבת לאט, ברפרוף לכיוון פיו, הפה שמחכה...הפה שמשתוקק להיפתח סביב הבוהן המרשימה, המשוחה באדום בוהק, "תפתח את הפה!" היא אומרת בטון סמכותי ודוחפת לשם את הבוהן.... הוא רק חיכה שזה יקרה, מלקק באיטיות, נותן תשומת לב לכל תא בבוהן הזו שהוא כל כך מכיר, מוצץ אותה, נוגע בחוט, שמוביל לכל החוטים המענגים שפרושים בגופה.... עובר אצבע אחר אצבע, היא שעונה לאחור, מתמכרת לתחושה האהובה עליה כל כך, מרגישה את הזרמים שמטפסים ועולים אט אט...

(המשך יבוא)