מסך של ערפל

היא מסיימת לעבוד, הולכת לפארק, לעשות הליכה. הוא אמור לחכות לה שם, ללוות אותה....
היא מגיעה, עוד לפני שחונה, רואה אותו עומד, יפה, ממתין לה מחוייך...
היא ניגשת אליו,
מתנפלת עליו בנשיקה בולעת, נשיקה מרטיבה, נשיקה שדרכה הוא מרגיש שהיא רוצה להכיל אותו בתוכה....

צובטת לו צביטה קלה בתחת הימני.."קדימה כלב...אחרי"
הוא חושב לעצמו שהיום הגבירה קופצנית למדיי... הוא דווקא אוהב את זה.. מחייך... והולך לצידה, צעד אחד מאחוריה...
היא מחייכת אליו, יודעת, שבכוונה יצאה בחושך...

מגיעים לאזור חשוך ומיוער, היא מסמנת בתנועה קלה של הצוואר, שהיא משנה כיוון.. הוא צועד בעקבותיה... שולח לכיוונה מבט שואל... היא מחייכת.... יודעת שהוא לא מבין מה קרה למסלול הרגיל....
הכל חשוך, אין אפילו ירח, נראה שהיא יודעת לאן היא מובילה אותו...
"כלב! תתפשט ועל ארבע!"
הוא מציית מיד.... היא מעט רחוקה ממנו, הוא לא רואה את הבעת פניה, אבל מזהה את החיוך, לפי האינטונציה שהוא כל כך מכיר...
הוא שומע את צעדיה מתרחקים... לאט... הוא מתחיל לרעוד, ספק מקור ספק מהתרגשות ספק מעוד מליון דברים....
מתקרבת אליו מכיוון אחר, ממש מתקרבת, הוא נצמד לשוקיה, רוצה להרגיש את החום, את הביטחון... היא מלטפת ברפרוף את קצה ראשו...
"כלב... הפתעה.... היא מוציאה מאחורי גבה, קולר עור רחב ומהודר ורצועת מתכת תואמת.... עונדת לו את הרצועה בטקסיות, מחברת אליה את הרצועה....
"עכשיו אני לוקחת אותך להשתין.. אני אבחר עבורך את העץ היפה ביותר......"
"כן גבירתי... תודה..." אמר וחייך לעצמו בחושך....