שניים קוטג'

נראה לי שאחת המזכירות כאן עלתה עליי.
באיזושהי צורה היא בטוח מהתחום.
היום זה היה מובהק.
היא העירה לי על הדרך בה ביקשתי ממנה לבצע דבר מה.
משהו בטון הדיבור שלה לא הותיר ספק.
תוך כדי היא הישירה בי מבט.
עיניה שידרו תרגום עז יותר למה שאמרו שפתיה.
אני בתגובה הסמקתי והשפלתי מבט.
היינו רק שנינו בחדר ונוצרה אינטימיות מביכה ביותר (לי לפחות).
משנפניתי לצאת הפליטה לעברי בטון מחנך וזועף: "ושלא אצטרך להעיר לך יותר!".
לא הסתובבתי לראות אם צחקה או לא. נראה שפחדתי לגלות שלא.
אבל בלב אמרתי "כן גבירתי".
קיבינימאט. עוד חושב איך לאכול את זה....