שניים קוטג'

תתחבר. הודיעה לי ביובש וניתקה את השיחה.
התכוונה למסנג'ר.
איך שכחתי לעזאזל.
במסנג'ר היא כבר כעסה: "אני לא אמורה להזכיר לך!!!"
צודקת. שכחתי. מצטער. עניתי.
"פסק רגליים!" ציוותה.
לקח לי כמה שניות לצאת מההלם.
אני יושב כשפני לדלת ומכתבה גדולה מכסה את חלק גופי התחתון. אולי רק נעליי נראות מלמטה.
פיסקתי בזהירות את רגליי.
"תמתין כך עד שאשחרר אותך"
המשכתי לעבוד ורגליי מפוסקות.
מקץ כמה דקות שוב שורה במסנג'ר: "איך אתה מרגיש?"
"מוזר קצת האמת" עניתי.
"סגור רגליים, אפס!" הורתה לי.
היא נשמעה לי עצבנית הפעם.
"פתח את החגורה!" כתבה.
השתהיתי. רציתי להיות בטוח שאכן זו ההוראה.
אצבעותיי התירו לבסוף את האבזם.
"פתוחה, גבירתי" כתבתי לה, וריגוש עולה בי יחד עם דופק הלב.
"עכשיו גם את כפתור המכנסיים והרוכסן!" בישרה השורה.
הבטתי בה דרך הדלת. איש לא היה מאמין שזו שיושבת שם בלובי,
זו שנראית שקועה בעבודתה, עסוקה בלחלק לי הוראות, להפעיל אותי, לשלוט בי.
פתחתי את כפתור המכנסים ובמהירות גם את הרוכסן.
קרבתי עם הכסא ונצמדתי לשולחן למקרה שמישהו יכנס לחדר.
"פתוחים, גבירתי" כתבתי לה.
ראשה נד מעט הצידה ומבט מהיר נשלח אליי.
"תפשיל מכנסיים ותחתונים. עד הברכיים!" המשיכה.
היא לא רצינית, חשבתי בליבי. קפאתי, קורא שוב ושוב את השורה שלא תיאמן.
מנסה לחשוב מהר איך להגיב.
מבטי נישא לכיוונה. כאילו מצפה לישועה מכיוונה.
ראשה לא סב. נותרה שקועה ב'עבודתה'.
"ליאורה, מישהו יכול להיכנס" כתבתי לה בחשש גלוי.
"זה רעיון! מעולה! איך לא חשבתי על זה בעצמי?" ענתה לי.
"פשוט את המכנסים. גם את התחתונים. עד הברכיים. כשתסיים קרא לי ולדפנה אליך לחדר.
כמו שאתה עושה תמיד. דאג שהחומר לשכפול יימצא על שולחנך"
ממקום מושבי יכולתי לראות חיוך שפוך על פרופיל פניה.
אין ספק שהרעיון האפל הזה עושה לה טוב.
האדרנלין רץ בעורקיי. אני מרוגש רצח.
מת מפחד אבל נושם נשימה ארוכה וקופץ למים.
יורד מהכסא לרצפה, מסיר במהירות את מכנסיי, ביחד עם התחתון, עד לברכיים ושם עוצר.
מתיישב בחזרה, נצמד לשולחן פנימה מוודא שהחולצה מכסה את מערומיי.
מבט חטוף אליה מגלה שהביטה בי כל העת.
"יפה, אני גאה בך" כתבה לי. "כעת המשך במשימה. אני מתנתקת".
הייתי חייב להסדיר את הדופק. לבחון איך קולי נשמע כעת, רגע לפני שאני קורא להן.
חוכך עם עצמי לעצור כאן. לעצור את הטירוף הזה.
זה הלא גבול אני אומר לעצמי. זו משרתי ואני מסכן אותה.
הפחד היה כל כך עוצמתי. הזין בכלל לא חשב על לעמוד.
ובכל זאת הריגוש היה בשיאו.
המחשבה על שתי הנשים אצלי בחדר. מטר מערומיי.
זו שיודעת וזו שלא. משחק וסיטואציה הזויים.
"דפנה, ליאורה, יכולות להיכנס רגע?" קראתי להן.
"שניה" עונה לי ליאורה.
ראשונה נכנסת דפנה ואחריה ליאורה, מישירה אלי מבט חודר. לדעתי גם מרוגש.
מבטי נפנה אל דפנה. נועל את עיניה. מוודא שמבטה לא נודד למטה.
"רואה את אלה?" אני מצביע על ערימת דפים סתמית.
"אני צריך אותם בדו צדדי וכרוך..." קישקשתי.
"אוקיי" ענתה דפנה. "עד הצהריים?" שאלה.
"כן, תודה" עניתי.
דפנה יצאה את החדר וליאורה קרבה אליי.
"כן?" שאלה כשהבעה מבודחת מרוחה על פניה.
"מה רצית?" צחקה ורכנה כלפיי כשזרועותיה נשענות על השולחן.
מבטה הופנה כלפי תחתית הבטן שלי.
או אז החל הזין שלי להזדקף.
לא יכולתי להוציא הגה.
"זה לא כיף?" שאלה.
"תגיד את האמת, לא כיף לשחק בך כך?" כולה זורחת.
"אחרי צאתי אתה יכול לשוב ולהתלבש" הוסיפה ויצאה תוך שהיא טורקת את הדלת מאחוריה.