שניים קוטג'

מאוחר יותר לפנות ערב, התרוקן המשרד מאנשים.
נכנסה לחדרי וסגרה את הדלת מאחוריה.
נעמדתי, כמצופה ממני.
באה והתיישבה מולי.
"שב" הורתה לי.
"אהבתי" אמרה, "אהבתי להכאיב לך"
"אתה יפה לי כשאתה מתעוות מכאב"
הזין שלי החל לעמוד למשמע הדברים הללו מפיה.
"אני שמח שאהבת" מלמלתי.
"עומד לך עכשיו?" שאלה.
"כן, גבירתי"
"קום!" ציוותה.
היא גחנה מעל השולחן וידה קרבה לבליטה שבמכנסיי.
במהירות פתחה את הרוכסן, הנמיכה את התחתון והוציאה את הזין שלי לאויר,
ידה שוב תפסה את ביצי ומעכה אותן במהירות ובחוזקה רבה.
צרחתי מכאב. זה היה מהיר ומפתיע.
"שב ככה" הורתה.
התיישבתי לאחור בכסאי וקרבתי כך שהזין שלי הגלוי מוחבא מתחת לפלטת השולחן.
"אף פעם לא חשבתי שאיהנה כך להכאיב לגבר...." אמרה ספק לעצמה ספק לי.
"אולי כי אתה הבוס כאן, זה מה שהופך את זה למיוחד כל כך"
"אתה שם לב שאתה בידיי, כן?" הוסיפה ברטוריקה.
"כן, גבירתי"
"הספקתי גם ללמוד קצת על פשר הכינוי שלך" הפתיעה אותי.
"כנס לכלוב!"
"מכיר את המפקדת?" שאלה.
"ראיתי את הניק הזה פעם" עניתי.
"יש לה תמונות מדהימות שם, אני אהבתי אותן מאוד. כנס עכשיו לאלבום שלה!".
היא סובבה את המסך כך ששנינו נוכל לצפות בתמונות.
"תגדיל את זו" הצביעה על תמונה בה הביצים החלקות של העבד
מופרדות קשורות בחוזקה וכף ידה חובקת את הזין.
"מה זו עושה לך?" שאלה והצביעה על תמונה בה הזין מקופל וקשור בחוט לבן בוהק.
"מגרה, נורא" השבתי.
"לא חשבתי אחרת" ענתה בלגלוג.
היא קמה ונעמדה מאחורי. חשתי את גופה גוחן על כתפי.
"פתח עכשיו את זו" הצביעה על תמונה בה העבד לבוש ביריות וירכונים.
ידה ירדה לכיוון הזין שלי, מסיטה את הזין העומד ושוב, כצפוי, חופנת את ביצי.
ידה מתהדקת ושוב אני חש בכאב שמתגבר.
"מה זה עושה לך" היא שואלת ואיני יודע אם מתכוונת לתמונה או למעיכה או לשתיהן גם יחד.
"מחרמן בטירוף גבירתי"
"אני יודעת. מכירה אותך כבר. מצויין. תשיג ביריות כאלה!" אמרה ומעכה בחוזקה את הביצים.
"אתה תהייה הזונה הסמויה שלי" גיחכה.
"יודע שמתחיל להיות לי כיף להגיע לעבודה כל יום?"