אדון לעצמי

http://www.youtube.com/watch?v=ug-C_WCgMbQ

מזעזע, נכון?
חבל שאין שיר אחר עם המילים: too much of nothing is not enough...

אני מרגיש תקוע בתוך כלוב. לא מסוגל לצאת, למרות שההיפך המוחלט הוא בעצם הנכון. אני בטוח שיש פה אנשים שיצליחו להזדהות...



תמונה לא ממש מייצגת אבל יפה

מעניין לראות את השינויים שאני נדרש לעשות בתיאורים שרשמתי על עצמי לפני ואחרי הטיול. תחושת אובדן ושעמום הוחלפה בידיעה ודאית של מה אני נהנה לעשות ומה עושה לי את זה. איזה כיף זה.
כמובן שלמדתי שיש לשמור על מידה של פסימיות, ולכן אפילו לומר ש"חזרתי" מעט אופטימי מדי. מדוייק יותר לומר שאני כאן לעוד סיבוב. מה שיכריע את ההמשך יהיה הביטוי של האנרגיות החדשות שנצברו. אם יזכו לביטוי מוצלח, דברים טובים יקרו, אך אם יתבזבזו נחזור לנקודת ההתחלה.
אין ספק שהקהילה עדיין מעניינת אותי, למרות שאני לא שם באותה מידה כמו רוב חבריה. אני עדיין לא מזדהה עם תיאורים רבים של השפלות, כאבים ונזקים שאנשים מסבים אחד לשני, ומתעקש להאמין שזה נובע ממשהו שלילי. במקרה שלי, אני חושב שאלו משחקים מהנים לשיפור חיי המין.
צר לי לראות שהאתר חווה תראומה. חזרתי לכאן לאחר תקופה ארוכה ועושה רושם שסופה עברה כאן והשיקום עוד לא הסתיים. עם זאת, יש משהו טוב בכך שלא ניתן לראות תמונות. זה נותן משהו מאוד כנה ואמיתי לתקשורת בין אנשים חדשים באתר. אולי עדיף שכך...

איך זה שמסיבת הפתיחה של הדאנג'ן יוצאת בדיוק כשאני לא בעיר ואיך שנגמר לי המנוי באתר??
בכנות, זה לא כזה טראגי, בהתחשב בזה שאני אצלול באילת באותו זמן, והמנוי גם ככה לא תורם המון, אבל עדיין חבל לי להפסיד אותה...

חג אש לוהט לכולם! אני יודע ששלי היה... >)

להיות נחמד לאנשים, לחייך, להצחיק, להיות מעניין.

לא תמיד בא לי, מה לעשות. אין לי כח לשעשע אתכם כל הזמן - תמצאו משהו מעניין יותר לדבר עליו. ומי אמר שתמיד צריך לצחוק? למה שלא נשב ערב אחד רציניים ונחשוב מחשבות קצת יותר עמוקות? לא צריך לרדוף כל הזמן אחרי הנאה קלה. אפשר לחיות גם אחרת, וזה לא רע. למה אם אתה לא "זורם" עם החברה, אז אתה לא חברותי? זה שהרוב ככה ואתה אחרת, אומר שהרוב דפוקים.

אני התגעגעתי. וחזרתי עם תובנות. אני מתגעגע לכתוב, ולהקרא. אני אשן על זה קצת ואחלוק תובנות חדשות בהמשך הלילה הנפלא.
עם כל הסולידריות הנדרשת, צר לי. אני לא מתחבר השנה.

אני בחור, לא גבר. כיף לי ככה ואני מתכוון להשאר ככה לפחות עוד קצת. זה כל כך נורא?

...חייב ליפול, וחזק.
ידעתי שאין דבר כזה להיות שמח לאורך זמן.
בתור סכיצו' מנוסה ידעתי שזה יגיע בשלב מוקדם או מאוחר. אפילו הזהרתי את עצמי.
תפסתי את עצמי בשיא ואמרתי לעצמי: "תיזהר! זה מסוכן. גבוה לך מדי."
אז ביקשתי ריאלתי צ'ק. הוא אמר לי - "אתה בסדר! אל תדאג.."
אז נרגעתי (איזו טעות).
תיכף נגמר היום. עוד הייתי בסדר, בגובה. עוד רגע כבר הייתי ישן.

נפילה קשה. וזה כאב....
נשארתי למטה, לא זזתי. בדקתי שהכל בסדר, שאני שלם.
וקמתי.
הייתי בסדר.
אני כבר רגיל לכאב. וזה הרי היה צפוי.
הייתי צריך להקשיב לאזהרות.
אבל החיים בפחד מבאסים. לא ככה אני רוצה לחיות. על פחד הגבהים האמיתי שלי אפילו כמעט התגברתי. על זה עוד לא.
עכשיו חוזרים למציאות. בגובה בטוח. בגובה שלא מפחיד. בגובה שאין הרבה לאן ליפול.
ומתחילים לטפס שוב, לאט.
עד שיהיה שוב מפחיד מדי...

מכירת הכרטיסים מתחילה במוצ"ש באתר "לאן"
ייי! :)