אדון לעצמי

...חייב ליפול, וחזק.
ידעתי שאין דבר כזה להיות שמח לאורך זמן.
בתור סכיצו' מנוסה ידעתי שזה יגיע בשלב מוקדם או מאוחר. אפילו הזהרתי את עצמי.
תפסתי את עצמי בשיא ואמרתי לעצמי: "תיזהר! זה מסוכן. גבוה לך מדי."
אז ביקשתי ריאלתי צ'ק. הוא אמר לי - "אתה בסדר! אל תדאג.."
אז נרגעתי (איזו טעות).
תיכף נגמר היום. עוד הייתי בסדר, בגובה. עוד רגע כבר הייתי ישן.

נפילה קשה. וזה כאב....
נשארתי למטה, לא זזתי. בדקתי שהכל בסדר, שאני שלם.
וקמתי.
הייתי בסדר.
אני כבר רגיל לכאב. וזה הרי היה צפוי.
הייתי צריך להקשיב לאזהרות.
אבל החיים בפחד מבאסים. לא ככה אני רוצה לחיות. על פחד הגבהים האמיתי שלי אפילו כמעט התגברתי. על זה עוד לא.
עכשיו חוזרים למציאות. בגובה בטוח. בגובה שלא מפחיד. בגובה שאין הרבה לאן ליפול.
ומתחילים לטפס שוב, לאט.
עד שיהיה שוב מפחיד מדי...