עכשיו חזרתי, המסיבה התארכה מהצפוי, יום שישי בצהריים עם שמש זה זמן נפלא לפגוש אנשים ולשתות אלכוהול. אלא ששם באמצעות האופן שבו אני התבוננתי בהן והן בי, הבנתי שאנחנו מגדירות אחרת את החיים, בעיניים שלהן הייתה הרבה רצינות ואחריות ובשלי רק מבט מרפרף על הכל.
קיבלתי מחמאות והן לא נגעו בי, לא כי האגו שלי מנופח, אני תמיד צמאה למחמאות, לאהבה ולתשומת לב - אבל אלו לא היו עבורי, הן נתנו מחמאות למשהי שהן ראו דרך העיניים שלי ובעיניים שלי יש מבט מרפרף לא קבוע. הן ראו בעיניים את חוסר הדאגה ואת החלום שלהן לא שלי. הן לא הצליחו להבין את צפונות ליבי. הם לעומת זאת היו עסוקים בלדבר על עבודה. ואני עברתי בינותם ושמעתי את לחש מילותיהם וחשבתי לעצמי שאני רוצה מישהו שיראה אותי- כמו שאני באמת.
ואני רוצה עוד המון דברים.
אני רוצה לפרוק כל עול מחר.
אני רוצה לעשות משהו שעוד לא עשיתי אף פעם.
אני רוצה להיות מופתעת.
והעיקר שאני רוצה.
לפני 16 שנים. 28 במרץ 2008 בשעה 15:06
