ללא כותרת

אתמול זימנתי לי שקט.

כשסיימתי את היום הלכתי לשחות
הראש התרוקן מהמחשבות.
הניתוק היה מענג והשקט הרגיע את חוסר הנחת ואת הרעשים שבפנים.

אחר כך כשישבנו לשתות כוס אחת לפני השינה
על מדרכה שבחוץ עם תנור שמלטף אבל מזהם את הסביבה (נו כנראה שאין טוב בלי רע )
עם אנשים יפים מסביב
שתקנו רוב הזמן
צחקנו קצת על הנשים שבחייו
ואני רק אמרתי שזה היה טיפשי מצידי לחשוב שהפעם זה יהיה אחרת, אני יודעת מה מילים עושות לי
ולמרות זאת אני לא רוצה להשתנות.
אחרי זה שלחתי אותו למצוא לי מישהו שירגש אותי אפילו טיפה ממה שהרגשתי בימים האחרונים. אבל לא במילים.

בשקט.