ללא כותרת

אבל ככה בין לבין ברגעים שהמחשבה נחה מדברים אחרים
כשסקרתי את היום שעבר וזה שיבוא
שאלתי את עצמי אם זו תקופה טובה באמת או שאני רק משכנעת את עצמי.

רמיה עצמית יכולה להיות נוחה בדיוק כמו נבירה בפצעים
וחשבתי שלכאורה הכל באמת טוב, אני מגשימה חלומות גדולים שלי וקטנים של אחרים
אני עושה, אני חווה, אני חושבת, אני טועמת מהרבה דברים

אבל

אני מרגישה את הרעב

לא, לא לסקס (כי זה תמיד ומובנה) ולא לאכול
אלא
לאינטנסביות של רגשות
למקומות קצה

ואני יודעת שזה לא בריא, אני יודעת שאי אפשר לחיות ככה חיים שלמים כי זה שוחק
אבל אני חסרה את האינטנסיביות שבתשוקה שבקלות יכולה במקום להפרות לכלות
אבל מרגשת כל כך

ובנתיים הכל טוב כנראה, אני במקום בטוח.
אולי בטוח מדי.


נ.ב. ללא כל קשר באופן ביזארי שיכול להתאים רק לי 😄 אני מחפשת דווקא כאן פרטנר/ית לרכיבה על אופניים, באמת. החלטתי שאני חוזרת לזה.