ללא כותרת

בין חוף אחד לאחר ברצועת חוף לא מוכרזת
אהוב עלי במיוחד
בימים סגריריים זה רק אני ועוד שני דייגים
ים אכזב הם אמרו לי
עם חיוך
כי גם הם כמוני למרות, נהנים


את המחשבות ניקיתי מהראש
כמו תשליך של חרדים
לתוך הקצף של הגלים

יש איש אחד שהמילים שלו עושות לי חשק שיהיה שלי
אבל אני מתבוננת מהצד ולא אומרת דבר
כי לפעמים פנטזיות צריכות להיות כמו הארץ המובטחת לראותן מרחקו אבל אליהן לא לבוא.
ולפעמים יקח זמן עד שיהיה לי האומץ לחיות אותן.
ויכול להיות שאלו רק המילים שכל כך יפות בעיניי.
אין לי מושג.