שלוש לפנות בוקר ואני עדיין מסתובבת במיטה
המתח מדיר שינה מעיניי, אני יודעת שלא נתתי לחשש להיות נוכח בחיי אבל הוא שם והוא לוקח ממני את מעט הזמן שעוד נותר לי לישון. מחר אני אשלם על כך מחיר יקר, בעצם כבר היום, אני צריכה להיות חדה מחר. זו פגישה חשובה.
אני מתבוננת בדקות שחולפות בשעון, אני משחקת בכפתורים בטלפון ואני נוחתת על TED
אין לי מושג מה אני רוצה לשמוע, למה תהייה בי הסבלנות ואני מחפשת את ההרצאה הכי פופלארית. מה שטוב לכולם טוב בשבילי.
אני מקשיבה 20 דקות לאישה שמסבירה מדוע פגיעות היא המפתח לאושר (טוב אושר זו מילה גדולה היא מדייקת יותר בניסוחים כמו שמחה ותחושת ערך עצמי ועוד אבל אני עושה לעצמי הנחה ומצמצמת אותה), היא מסבירה את זה כל כך טוב שהיא משכנעת גם אותי. מותר לי להיות פגיעה. מותר לי להרגיש את החשש מפני התשובה שצריכה להגיע בימים הקרובים מותר לי להודות בזה בפני וללא קשר ומותר לי להגיד לו שאני מעדיפה להרשות לעצמי להיות פגיעה, גם מולו, אני לא מוכנה יותר לחומות ההגנה שאני עוטה עלי, אני מוכנה להסתכן.
בהכל. גם להיות מאושרת וגם לפעמים להפגע.
לפני 12 שנים. 29 באפריל 2012 בשעה 0:52
