לא מזמן התחיל לעבוד אצלנו איזה טיפוס.
טיפוס מעצבן.
בחור דתי, חוזר בתשובה, שחושב שיודע הככככל, מתחכם.
טיפוס מעצבן.
ודווקא עליי שפר גורלי, להיות המנהלת שלו.
תוך כדי עבודה עם הבחור, הוא מתגלה כטיפוס פרפקציוניסט.
כזה שלא חוסך מאמצים על מנת להיות מדוייק עד כדי גועל.
אישית, זה מחליא אותי.
מקצועית, זה די נפלא. אולי גם בשל העובדה שאני נוטה לעגל פינות, ושטוב שיש לי איזה מישהו שיישר אותן עבורי 😄
ההקפדה הזו שלו מחד;
והבחישה שלי בבדסמ מנגד;
גרמו למחשבתי לנדוד היום...
באנה, הבחור הזה יכול להיות אחלה דום!
אפילו יצא לי לדמיין אותו בסשן (לא איתי כמובן, הבחור פשוט דוחחחחה), מתכנן אותו עד פרטי פרטיו, מחנך את שפחתו בהקפדה על קוצו של כל יוד.
אפילו מצאתי את עצמי משתעשעת ברעיון שיוציא את כל האגרסיות שלו שם, בסשן, ויבוא לעבודה למחרת מחוייך, מבושם, ופחות מעצבןןןןן.
טוב, כנראה קצת השתבשה עליי דעתי.
לפני 16 שנים. 3 בפברואר 2008 בשעה 15:43
