|
|
|
"Are you my sub?"
(Heart throbbing) "yes"
"In your own words"
(Excited yet very peaceful) "i am your sub. Will you Dom me?"
"I am. "
And all was glorious. I felt sublime, shielded. As if He cloaked me, same as a Lord cloaks the Lady he weds. He gave me the present of our own private bubble, where i am His.
מה שנאמר היום.
מה שהוצהר היום.
מה שהוכרז היום.
וואו
מספר שנים עברו מאז שבדסמ היה נוכח בחיי, ומאז גבר אחר היה נוכח בחיי. עניין של קבלת החלטה, בשילוב של מאיסה מסוימת בקטע. ובאמת היה לי טוב, לא טוב של עצימת עיניים והתכחשות לצרכים/רצונות. טוב של שקט וניקיון.
כשעלתה האפשרות לנסיעה סולו, כאילו כמו בדז׳ה וו מתוסרט, במקביל גם ההוא, ביגוס דיקוס, היה אמור להגיע לאזור. שיתפתי. באמת שלא יודעת מאיפה זה בא לי. הוא נראה בעניין.
אחרי לבטים זה יצא לפועל, כשאני לא סגורה על עצמי בכלל. 3 ימים יחד בעיר זרה.
מתוחה כמו קפיץ התחלתי את הערב הראשון. קצת למברוסקו לשחרור האווירה, שאכטה קטנה (רק אני) ואני מוצאת את עצמי נינוחה יותר, ממרחק ביטחון. בנונשלנט אופייני הוא הציע שנטבול בג׳קוזי שבמרפסת הסוויטה, ובלי ששמתי לב הוא כבר היה ערום (עצמתי עיניים, מהלחץ, כמו ילדונת) ובתוך הג׳קוזי. ביקשתי שלא יסתכל, פשטתי את הבגדים מהר-מהר ונכנסתי גם, מכווצת, וככה נשארתי דקות ארוכות. הוא המתין לטרף, נינוח ומחייך.
לאט הוא עשה את דרכו אליי. תראי לי פיטמה ורודה, אמר. הראיתי. שם את ידו סביב כתפיי, אחז בפיטמה בעדינות מרגיזה ומחרמנת, ועם היד השניה התחיל ללטף את פנים הירך הנגדית, מרכך את השריר המכווץ, פותח. היד שלי נשלחה אוטומטית לעצור, ולשמע ״יד״ שאמר בשקט של זה שמחליט, היא נמרחה אחורה, ומשהו בי ניצת. האצבעות התמקמו על הדגדגן, ובמשך החיים כולם, הוא ליטף, עיסה, לש, עד שהכיווץ שאחז בי קודם הפך אותי לעיסה רוטטת ומייללת.
אז הוא קם ומרים אותי על ברכיי, נסערת, מכווצת אבל רפויה ומשוחררת מכל עכבה. בואי הנה. דוחף לי את האיבר שלא הסכמתי לראות שוב עד אותו רגע, לפה. לא עומד עדיין (לא ייאמן). אני תופסת במעקה של הג׳קוזי. כדי לייצב, ״יד״ שלו שולחת את היד מהמעקה, אל מאחורי הגב, בשילוב עם השניה, כאילו כך זה היה מאז ומעולם. והוא תופח לי בתוך הפה, ומתנפח ומתארך, ומחכך לי את קצה הגרון עד שאני משתנקת. מוציא, ואני שם, כלכך שם. שוב דוחס את עצמו פנימה, בעוצמה שלא מתפשרת ולא מתחשבת בכמה אני מסוגלת לפתוח או להכיל, מזכיר לי כמה זה נעים להידחס בכפייה. עד שמספיק לו והוא מחליט שהגיע הזמן להיכנס. כורך לעצמו מגבת סביב המתניים ומציע לי חלוק. אני יוצאת מהג׳קוזי אחוזת תזזית. אצבעות הרגליים מכווצות, השפתיים (של הפה!) מכווצות ורועדות, וכפות הידיים ואצבעות הידיים מכווצות גם הן. לא תחושות שיצא לי להכיר. אני באקסטזה מטורפת.
בפנים, אחרי ייבוש זריז, ובאופן הכי הפוך מהמצב בו הייתי אך לפני דקות, החלוק נושר ממני מיד ואני ערומה מולו בטבעיות מוחלטת, כמו פעם.
על המיטה הוא מתעסק איתי. שעות. בעיקר עינוג, גם עינוג מחרפן, אבל בעיקר עינוג נטו, וקצת-קצת כאב. השילוב בין כאב לעונג לא אפיין את פעם, היתה שם דיכוטומיה בין השניים. הפעם זה שונה, והלסירוגין הזה מטיס אותי. מה גם ש-שוב, שלא כמו פעם- זה לא באמת להכאיב. ער למגבלות המנטליות שהטיל הזמן שחלף מאז היה משהו בינינו, הוא נתן לי שם דוגמיות.
רעב שלא זכרתי התחיל להיבנות בי.
יש לי פטריה רצחנית, והמשחה שהרופא רשם לי מרגישה עכשיו כמו דזיטין.
זה שורף ומאכל שם את מה שקודם כלכך כלכך גירד, ו - הידד לפרספקטיבה - אין תחושה יותר נעימה מזה!!
קיווינו שלא יהיו ריקושטים, אך תקוותנו התבדתה.
העברנו ערב נטול יכולת להביט להם בעיניים, לאור חקירות צולבות מה בדיוק העזנו לעולל זה לזו.
זעזוע.
אז הילדים תפסו אותנו באמצע.
פדיחה.
לא מסוג החדשות לפרסם בפייסבוק, אבל הרגשתי צורך עז לשתף.
שיואווו הדון דרייפר הזה. מאוד נעים מה שהוא עושה לי.
אז מה אם עליתי לרכבת באיחור, מצאתי מקומות שווים בכל מקרה ;)
את הקטע שבו הוא שם את בובי בארט במקום, אי שם בעונה השניה, אוחז לה בשיער, מושך ופותח אותה מולו, ואז מכניס את היד במעלה שמלתה עד שמקבע אותה מולו משני הכיוונים, את הקטע הזה יצא לי לקחת איתי למיטה בלילות האחרונים.
נעים,לגמרי.
איכות, any time.
כמו אתמול בבקשה.
והרבה.
כמות או איכות?
לתלות כביסה אני אוהבת. הרבה יותר ממייבש.
הבגדים אמנם יוצאים קצת קשים יותר, אבל מסודרים. מנוערים היטב, מונחים מהפנים אל החוץ, אבל הכי חשוב, מסודרים לפי בעלים.
הווה אומר, שלי ושל בעלי ביחד, על חבלים משותפים.
של הגדולים ביחד, על חבלים משותפים.
של בוטן בנפרד, בחבלים הצדדיים.
תחתונים (של כולם) על חבלים צדדיים נגדיים.
ובאותו צד, על חבלים נפרדים, גרביים וחזיות.
כל פריט שלא נמנה על הקבוצות מקבל חבל משלו, יחד עם חבריו.
למרבית הפלא, זה מסתדר. וככה זה צריך להיות.
מי אמר כפייתיות?
