אז השבוע החדש התחיל בקול ענות חלושה, ביום אופייני למחזור (כלומר, עצבים) ובמגוון של נושאים להתמודד עימם (כלומר, להתעצבן).
בהמשך קיבלתי הודעה מפתיעה שאילצה אותי לסיים את יום העבודה מוקדם מהצפוי ולהוציא את הילדים מהגן. מה שבימים כתיקונם בתקופה האחרונה היה מוציא אותי מדעתי מטעמי 'איך אספיק את כל מה שיש לי על הראש', התקבל אתמול באופן מחוייך למדי. יתרה מכך, היה לי אחה"צ נעים וכיפי עם הגדולה - אחרי הרבה זמן שהרגשנו חוסר אמיתי - והתייחסתי למשימות העבודה שלא מולאו בנונשלנטיות יחסית. וזה היה נעים ולא אופייני לתקופה האחרונה.
הימים חולפים להם מהר בזמן האחרון ומרכז הכובד המחשבתי שלי נמצא כלכך רחוק מזה שאיפיין אותי לפני שנתיים, ולמעשה עד לפני כחצי שנה. חלק ממני קצת אב?ל על אובדן הצורך באקשן. החלק האחר, מאושר על הצמיחה, האישית, הזוגית. המומנטום החיובי של החיים שלי בזמן האחרון תפס אותי קצת לא מוכנה. בעיקר מופתעת שזה בכלל יתכן. לדינמיקה שלילית יש השפעה הרסנית - כשמתרגלים אליה, מתישהו מאבדים את התקווה שהכיוון מסוגל להשתנות. זה מה שקרה לי. לא האמנתי. אבל וואלה, Expect the unexpected. ועכשיו אני דורכת על ביצים, מתנהלת בזהירות ותוך הסתכלות קדימה (אני מניחה שמי שחייו נמצאים במסלול של דינמיקה שלילית יכול להבין עד כמה במצב כזה פשוט לא רוצים להסתכל קדימה [למה לי להעמיק את הדיכאון?]). אני מתכננת את העתיד. לוקחת מושכות לידיים. אולי אפילו מתבגרת, שומו שמיים.
לפני 15 שנים. 8 בדצמבר 2008 בשעה 19:47
