לפני 12 שנים. 28 בינואר 2012 בשעה 8:52
כמו פלאשים של כל החיים שלך, שחולפים בשברירי שניות ומסכמים עבורך, ברגעיך האחרונים, מה הספקת, מה עשית, מי אתה. זה מזקק את כל המהות שלך לתחושה אחת ברורה ועוטפת. זה מלווה אותך בכל רגע אפוף פראנויה
(והלא, בינינו, יש הרבה סיבות לפראנויה-
האביב הערבי, חיידקים מהונדסים גנטית, שנאת אחים, האביב הארקטי, התיישרות הכוכבים, התפוצצות האוכלוסין, מה שיקרה אחרי שהיקום יפסיק להתרחב, זיהום אוויר, המצב בכבישים, מזון עתיר הורמונים, שפעת עמידה לאנטיביוטיקה, הריסת היערות, התחממות גלובאלית, ציר הרשע, ______ [feel free to add]...).
החיים נמשכים, והתחושה, התחושה נשארת. כך שגם אם נגזר גורלך, הגיע יומך, משהו יתפוס אותך לפני שתספיק להתכונן, לפחות אתה שמח בחלקך.