צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מכורה לכאב:)

לפני 16 שנים. 31 בדצמבר 2007 בשעה 12:15

שוב הוכחתי לעצמי שהעולם מלא בשקרנים:)))))

לפני 16 שנים. 31 בדצמבר 2007 בשעה 10:18

כל מילה שלך,את הלב פוצעת
כל מחשבה,בנשמה פוגעת
כל מבט,חותך את הוורידים
כל מגע,גורם לגעגועים....

לפני 16 שנים. 31 בדצמבר 2007 בשעה 10:14

איך ללא שליטה,נשבתי בקסמייך?
ואיפה המפתח,שכובל אותי אליך?
איך אתה נכנס אליי, לכל החלומות?
ואיך אתה מצליח לערבב את הרגשות?


לפני 16 שנים. 30 בדצמבר 2007 בשעה 16:26

לא סולחת לעצמי על הטיפשות שלי!!!!!!!!!!!!

לפני 16 שנים. 30 בדצמבר 2007 בשעה 16:14

אני יודעת שקשה לך,כי אני בכלל לא קלה
רק בך אני בוטחת בלעדיך אבודה
נכון אני עשיתי כבר כמה טעויות
וכמו שבך פגעתי אוכל להשתנות....

לפני 16 שנים. 30 בדצמבר 2007 בשעה 15:20

כל דקה עוברת
אבל לנצח נשארת
חרוטה בתוך הלב
בתור זמן של כאב....

😒



לפני 16 שנים. 30 בדצמבר 2007 בשעה 8:33

קובי פרץ-יום הולדת


הביטי, ילדה אל האושר
אין לנו מה להסתיר
יש בך, את מה שחסר לי
אין לי מילים להסביר

איתך זה הכל, איתך זה נפלא
הלב מאבד פעימה בשנייה
את מלטפת אותי בשלווה
שוכב לידך לא נרדם לא נרגע

יש לך היום יום הולדת
איך נעלמה עוד שנה
ספרי לי הכל, מה את אוהבת
קניתי לך גם מתנה

ראיתי, את האור בעינייך
נתת לי מקלט בליבך
עברנו, את הקושי ביחד
הלוואי ונמשיך לחייך

איתך זה הכל, איתך זה נפלא
נשמתי אותך כל דקה, כל שנייה
מספיק לי השקט, שיש לי איתך
וטוב לי בלב, לעולם, לעולם

לפני 16 שנים. 29 בדצמבר 2007 בשעה 22:00

יששששששש לי היום יום הולדתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת:))
מזל טוב ליייייייייי:)))

לפני 16 שנים. 29 בדצמבר 2007 בשעה 21:25

קיוויתי שעם הזמן נמצא דרך שבה נוכל להחזיק את הקשר שלנו
אבל הזמן עשה בדיוק את ההפך וכאילו הדגיש כמה שזה היה בזבוז
כאילו הוא לועג לנו....
אז אני מרפה!!!
תוך כדי שאני יודעת שמבחינה טוטאלית זה לא הגיוני
כי אנחנו קשורים אחד לשני
בין אם נרצה בכך ובין אם לא...
אני ממשיכה מכאן קדימה,
תוך הגמלות מהמנהג למעוד לאחור
תוך דמעות מודחקות
ומילים שאין בכוחי להביע
ואיחוליי לך שתמצא את האחת שתדע להעניק לך
את מה שלא היה ביכולתי
זה בסופו של היום, האושר שלך זה מה שחשוב לי באמת....


לפני 16 שנים. 29 בדצמבר 2007 בשעה 15:54

ילדה קטנה שכל מה שנשאר לה הוא לב שבור
לב שנכנע לעינייך ששבו אותה
ושוב,פעם אחר פעם אני מאבדת את עצמי
נכנעת לכאב שצועק בתוכי
והקולות האלה,הקולות שלך לא מפסיקים להדהד בראשי
ואתה רואה אותי נופלת, נשברת וזה לא מעורר בך טיפת רחמים....
ואני אשאר ריקה מבפנים,אני הרי כבר התרגלתי
אני אמשיך לרוץ לאורך הפנסים השבורים, הרחובות הרועשים, החיים האמיתיים.....