אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מכורה לכאב:)

לפני 16 שנים. 28 בדצמבר 2007 בשעה 15:57

יש רגעים בהם אני יושבת לבד עם עצמי
ומרגישה שאני לבד בעולם
שאני מוקפת במליון אנשים
אבל מתוכם אפילו אחד לא אמיתי
אני מחייכת לכולם וצוחקת עם כולם
אבל בפנים הנשמה שלי זועקת רוצה לצאת לברוח לא משנה לאן.....
והעיניים מתחילות להבריק והדמעות מתחילות לרדת
ואני רוצה להגיד את מה שיושב לי על הלב
אבל אני יודעת שממילא אף אחד לא באמת יבין מה אני עוברת
אז אני שותקת ושותקת וכל הכאב נשמר אצלי עמוק בלב
ילדה תמימה עם עיניים יפות, שלא יכולה עוד בעולם הזה לחיות......

:(((

לפני 16 שנים. 28 בדצמבר 2007 בשעה 15:04

אתה תרצה לשכוח יחד
את כל מה שנקבר לבד
תדחיק את כל מה ששמרת
ואני אמצא מה שכבר אבד....

לפני 16 שנים. 27 בדצמבר 2007 בשעה 13:16

ג'ולייטה-נכנעת לאהבתך

דרך שתי עיניך, הכל רוצה לראות
לחוש בחום ידיך, לגעת בך שעות
לשבת על המזח, למרות כל האצות
לחיות איתך עוד נצח, ללא כל מחיצות

אני נכנעת לצבע של גופך
וכמו עיוורת נכנעת לטובך
אולם יותר מכל אני נכנעת
נכנעת ממש עכשיו, נכנעת

גם כשהלב סוער, אשמור על גומתך
עליך מהמרת, כי אין טוב ממך
בתוך תפילותי, אתה שם אהובי
מבלבל את חושי, וגם את תשוקתי


אני כבר חולמת, ובטח לא נרדמת
לוגמת מתוך שפתיך, כנהר הארגמן
מדמיינת אותך בחורף, שוכבת על השלג
ממש כמו דובדבן על ערימת קצפת

לפני 16 שנים. 27 בדצמבר 2007 בשעה 12:48

"ילדות בגילי כבר רוצות ילדים
ואני בסיבוב עוד עומדת
ילדות בגילי כבר לומדות משפטים
ואני היא הזאת שנשפטת
ילדות בגילי מבשלות לילדים
ורוקמות משחילות מחטים לחוטים
ואני אם רק תמצאו אצלי מחט
זה רק בשביל להזריק לורידים

יום אחד עוד אמצא את הגבר שלי
ואז אתחתן רק אליו אני אתמסר
אך בלילה אלחש באוזנו בעלי
שלוש מאות במכונית מאתיים בחצר "

לפני 16 שנים. 27 בדצמבר 2007 בשעה 9:23

כמו השמש בחיי אתה זורח ובלילה לחלומי אתה בורח
מחכה,מצפה לך ושוב מתאכזבת
אך אני לא יכולה להפסיק כמו מכורה ממשיכה למרות שלי זה מזיק
משלה את עצמי,מכאיבה בלי להרגיש,חונקת את עצמי,העולם מתחיל להתיש
נופלת לתוך תהום עמוקה ושותקת,לא עוצרת,מתחמקת,את האור לא מנסה לראות מעדיפה לחיות בשקר.....
מחפשת אותך כשיכורה,מביטה לכל עבר
בחדר,הכל חשוך,לבד מתי תשוב?בוכה,וכל דמעה זולגת עם השם שלך!!!!!!!

לפני 16 שנים. 26 בדצמבר 2007 בשעה 21:38

נגמלת ממך לאט לאט...כמו נרקומן שנגמל מסם.

יוצאת מחייך אט אט פוסעת ,לא יודעת לאן...

הולכת ישר אל האופק הבלתי נודע , הולכת ממשיכה בלעדיך...מוציאה את עצמי מעולמך.

מתרגלת להיות שוב לבד-כמו שהיתי לפני שהייתי איתך.

מתנתקת מהזיכרונות , מהלילות ,מהחיבוקים והנשיקות.

מתנתקת מתקופה שהיית לי בתוך החיים...אני ממשיכה הלאה, נגמלת ממך!!!!!!



לפני 16 שנים. 26 בדצמבר 2007 בשעה 17:40

"את כוחי אני שואבת ממך
אני קמה כל בוקר למענך
אתה הסיבה לאושר בחיי
אתה הסיבה לאש בעצמותי
אתה הסם שאותי מרגיע
אתה הדלק שאותי מניע
אתה התקווה אתה האושר אתה הכל
בחיים לא אתן לך ליפול
תפקידי את חייך לשמח
ואת שמך עכשיו אני צורחת"

לפני 16 שנים. 26 בדצמבר 2007 בשעה 14:48

אני נושמת אותך וחייה אותך כל שנייה כל דקה כל יום אל תשכח את זה בחיים.
כל פעם שאני עוברת ליד המקום של התאונה אני נזכרת ביום הזה שנהרגת ופתאום כאב מציף לי את כל הגוף ואני מנסה לא לבכות,אבל אני בוכה מבפנים.
אני יודעת שהדמעות שלי לא יחזירו אותך,אני יודעת שהחיים ממשיכים אני יודעת שהיית רוצה שאני אמשיך הלאה ושאני אהיה מאושרת.
אבל הייתי נותנת את החיים שלי בשביל לראות אותך פעם אחרונה.
אני אוהבת כל כך אוהבת ובוכהההההההה תמיד בוכההההההה על זה שלקחו אותך ממני
אבל אני יודעת שאתה במקום טוב עכשיו....ושאתה שומר עליי ועל כולם....



לפני 16 שנים. 26 בדצמבר 2007 בשעה 7:49

השיר הזה נכתב עליך
כל מילה בו מתייחסת אליך
כל שורה וכל קטע זועקים את שמך
השיר הזה הוא ההסבר שלי בשבילך
לחידה שכל כך רציתי לפתור
אבל התאיישתי מלנסות לפתור אותה
פשוט כי הנסיון התיש אותי נפשית
השיר הזה נכתב עליך
וכולם יכולים לקרוא אותו
אבל הוא נוצר רק למענך..... :)))))))

לפני 16 שנים. 26 בדצמבר 2007 בשעה 0:04

אל תשכח

ביצוע: גלי עטרי
מילים: עלי מוהר
לחן: קובי אושרת



אל תשכח
הבט בי פעם אחרונה וקח
את הפנים שלי איתך וסלח
לדמעה שביקשה שלא תשכח

לך ושקוט
הנה כבר יש בי כח
לא לבכות, אני אלמד לשכוח
ולחיות בלי לרצות
ובלי לחכות

לילה בלעדיך
לילה בלעדי
גם אם לא תהיה איתי
כל העת ילווך פני

רוח מעוררת
ריח מרחקים
גם אם לבדך תלון
אז אותי אתה תראה
כשתשכים

אל תשכח
הבט בי פעם אחרונה וקח
את המבט שלי לדרכך
הוא ממך לא ירפה
בין כך וכך

לך ושקוט
הנה כבר יש בי כח
לא לבכות
אני אלמד לשכוח ולחיות
בלי לרצות ובלי לחכות