מכורה לכאב:)

הכאב הזה גורם לי לשפוך כל מה שאני מרגישה
וכל הרגשות נכתבים עכשיו על דף,
עוד הפעם רק בשבילך.
עוד שיר קטן בשחור לבן שנכתב למענך,
שתדע כמה האש בוערת אצלי בלב רק בגללך....

נהרות של דם ודמעות של אש
אחריב עולמות אם רק תבקש
אהיה המאושרת שבאנשים
אם תתן לי את משאלותיך להגשים
אם תתן לי לחדור לליבך הקפוא
נהרות של אושר אותו ישטפו
יזרמו דמעות של שמחה
יזרמו בתוכך
לעולם לא אשכח את הבטחותי
יחד עם הרוח לא יעופו מילותי
אני אהיה מי שתרצה מתי שתרצה
אני אשתנה בשבילך מקצה לקצה
וכשתירצה אני אלך, אך לא אשאיר אותך לבד
וכשתחזור, אני אחבק וארגיע בגופך כל רעד
אנשק במקומות שבהם יכאב
אתה תראה שלא יקרה לך כלום מעכשיו....

זה כל כך דפוק לרצות מישהו שלא פנוי, מישהו שיש לו אחרת....
זה כל כך מאכזב לדעת שהוא לעולם לא יהיה שלך כמו שאת שלו....
זה הורג לדעת שאת לא היחידה בליבו....
זה מטריף, מטמטם וכל כך פוגע לדעת שזה לא ישתנה בחיים.....
ומה נשאר לעשות?
לשבור את הראש?להתעצבן?לכעוס?לכאוב?
או פשוט לבחור בדרך חדשה,לבחור במישהו שכן יהיה שלך ורק שלך
מישהו שהלב שלו יאהב רק אחת:(?

אילו הייתי בובה על חוטים

רק יכולה להביט באנשים

בובה שאת רגשותיה לא יכולה להראות

ואנשים לא יודעים שיש לה רגשות.

אני אחיה לי בשלווה, בשקט ודממה

אף אחד לא יוכל להגיד לי למה ומה

רק מי שיאהב אותי ויאמין בי

יידע על רגשותיי הטמונים בי

רק הוא יוכל לשחק בי,בבובה על חוטים....

לפחות ארגיש עוזרת...

וארגיש מיועדת, ומקדמת דברים....

והיא רואה שוב בעיניך
שהיית שוב איתה אתמול
והיא רואה איך בעיניך
אתה והיא עכשיו לבד לבד

והיא רואה שוב את פניך
מביטות בה באותו מבט
והיא אוחזת בידיך
בידיך הקרות כמעט

אם היא אמרה שהיא
אוהבת רק אותך כל כך
אז לך איתה לך לשם
אם היא אמרה שהיא
אוהבת רק אותך כל כך
אז לך איתה
לך לך איתה לשם

והיא רואה שוב בעיניך
האתמול שלך רק היא איתך
והיא רואה איך בידיה
את ראשך כל כך בחום ליטפה

והיא רואה מזרועותיך
איך ראשה בזרועותיך נח
והיא רואה שוב בעיניך
איך כולה כולה שלך כולה....

"ושוב אותו רגע של שתיקה
ושוב אותה דממה שורפת
ועוד רגע אני בוערת,
נופלת אל תוך עינייך
מהופנטת לחום מבטך
קשורה לזרועותייך
רוצה להיות איתך.
ושוב הדמעות זולגות
עוד פעם העיניים דומעות
אותן דמעות מוכרות
שאת דמותך משקיפות,
ועוד פעם לבד מסבירות
למה הידיים אליך שוב כותבות..."

"..מתוך צרחה רועשת
נשמע הד הדממה
צועקת ואין שום מילה,
נותרתי לבד שואלת
מחכה לתשובה.
מול עיניים דומעות
שוב ניראת שקיעה ,
חולפות השעות
כך גם התקווה.
בין טיפות עיניי
נושרים העלים,
כל בקשותיי
הושלכו לגלים
התנפצו כמו ליבי
לרסיסי שברים.
זאת רק אני
שמתפזרת מבפנים
מרגישה אבודה
בתוך אשליה לא ידועה,
מחפשת שביל לדרך נכונה
נשארתי תקועה
רגליי כמו דבוקות לאדמה
שוקעת לאט לתוכה,
מרגישה טבועה
בתוך ים שאלות
אין מי שיושיט יד לעלות.
ולמרות שחולף לו הזמן
אני
עדיין נותרתי כאן ..."

"נשמתה בתוך החושך קבורה
לחום שחסר לה כ"כ זקוקה.
הרגליים כבר עייפו מלרוץ לשום מקום
הלב מחסיר פעימות פתאום,
הידיים כבר רועדות מלכתוב שירי בכי מר
הלב נמס מהכאב הקר.
קולה נחלש, מזעקות נגמר
הזמן מתקתק מהר כמו דימעותיה,
ורק היא תקועה בין שאר אכזבותיה..."

אתה פוצע נוגע
מכאיב מלטף
מחנך מנשק
מחבק מפנק
אני פגיעה ונכנעת
נותנת את גופי
צייתנית ושותקת
כואבת ואוהבת
לומדת ומתקדמת
נופלת לרגלייך
מעריצה ומכבדת
והכל בשביל מטרה אחת
לספק כל רצון שלך
ולהיות הכי טובה למענך

לקחת הרסת
רמסת השחתת
עיוותת הכאבת
צחקת אנסת
זיינת גמרת

בכיתי כאבתי
נהרסתי נשברתי
שבורה מצולקת
כנועה ושותקת....