לפני 16 שנים. 18 בדצמבר 2007 בשעה 9:41
" אדוני יספר לי מה שהוא יודע
אדוני יסדר לי את המחשבה
כי גם אם כבר אין לי כוח
אדוני ישפץ לי את ההרגשה
אתה מי שאתה וזה בסדר
הלב שלי ממריא עכשיו,
כמו כדור פורח..."
מכורה לכאב:)
לפני 16 שנים. 18 בדצמבר 2007 בשעה 9:22
לעולם לא תדע איך הרגשתי כשראיתי אותך ,
איך זה לא לרצות לבכות...לנשוך את השפתיים
איך זה לרצות להרגיש . . לגעת . . לנשק אותך . .
איך זה לדעת שלא נותר לי דבר מלבד לראות אותך הולך . .ומתרחק . . .
איך זה לדעת שאין טעם להמשיך, שזה לא ילך
איך זה לרצות לשכוח אבל לא להצליח..
איך זה ללכת ולדעת שזה לא יעזור...
איך זה שעדיין בלב יש תקווה שתחזור...
אתה לעולם לא תבין איך זה לרצות לחייך, בלי הצלחה
איך זה לא לרצות לבכות אבל הדמעות זולגות לי כבר לבד
איך זה לא לרצות לגעת בעצב אבל להרגיש אליו הכי קרובה
את כל הדברים האלה אתה בחיים לא תדע, לא תבין, לא תרגיש..
לפני 16 שנים. 16 בדצמבר 2007 בשעה 15:38
לב שלי, בפעמים שראיתי את עינייך דומעות, נקרעתי! רציתי לקחת את הדמעות ולשמור אותם בקופסא שתיזרק לים ותישכח, אבל כמה מטאפורות אפשר לתפור בחבל רגשותינו ההולכים וגוברים? כשהם מתים לדעת מה קורה בינינו ולא מצליחים להבין! שהם מנסים בכוח להרחיק אותנו ופשוט לא מודעים!! שאני ואתה ביחד כשני מלאכים שאי אפשר פשוט לנתק ביניהם קשר חיים. זו לא אהבת נעורים. עברתי המון. גם אתה. אני יודעת מה זה גבר ואתה יודע מה זו אישה. אבל שנינו לא ידענו איך לפרש את משמעות המילה החזקה "אהבה". הדרך הייתה ארוכה וייסורים לא מעט, חלומות רבים אני חולמת בלילות הקרירים והסגורים שלי. אך את אלו שעלייך הם המונצחים בלבי.
אנחנו חיים את ההווה על מעשים וזיכרונות כואבים של העבר ומנסים לבנות את העתיד הכי ורוד שאפשר. אמרתי לך למה אני רוצה לצייר את גן עדן והגיהינום כשהם רצופים אחד בשני? אמרתי לך.. הקו הפרדה ביניהם כה קטן כגבול השנאה לאהבה וכגבול השקר לאמת.
תפסת את העיניים שלי וקשרת את הלב שלי בשלך......
לפני 16 שנים. 16 בדצמבר 2007 בשעה 14:30
הלקאה,
הלקאה עצמית, זו הסיבה.
מאז שעיוותת אותי, עיוותת את גופי, את נפשי, עיוותת לי את התפיסה. נשזרו זה בזה ריגוש וניצול, מיניות וכאב, עונג והשפלה , ומעל להכל אותו חיפוש לא מודע להוכיח לעצמי שאני רעה.
הלילה אפל ושחור ואני משוטטת ברחוב,אין מקום לילדות קטנות ברחוב, רק לפושעים,סוטים ולי ילדה רעה.
הגעתי לתחנה אני עומדת ומחכה הרוח נושבת ופתאום יד אותי תופסת,אני מנסה לזוז לנסות לברוח אבל הכאב משתק,ממכר,מרגיע.
הרי זה היה צפוי שזה יקרה,לבשתי בגדים חשופים עשיתי עיניים לבחורים.
ואני רק ילדה,ילדה רעה.
הוא המשיך לגרור אותי לפינה חשוכה כבר איבדתי כל תחושה בגוף רק רציתי שזה ייגמר ואני אוכל ללכת הביתה.
הוא מפשיט מלטף ונוגע ואני בוכה,הילדה הרעה הפכה לחסרת אונים ורק דמעות וסבל יש לה בחיים.
הוא ממשיך ולא מפסיק אל גופה הוא חודר הורס לה את הילדות לוקח לה את הנשמה,והיא שוכבת שם ורק בוכה.
נפרדת מהכוח , מהשליטה מהבחירה,נכנעת למה שעשית לי,נכנעת לך....................
לפני 16 שנים. 16 בדצמבר 2007 בשעה 10:38
"מול דף ריק
הדמעות יורדות
זולגות על הדף וכותבות,
מנייר שהיה לבן
הפך לשחור,
המילים נכתבות עם הזמן
מילים כואבות
נעצרות לרגע וחושבות
ממשיכות הלאה אבל תקועות,
תקועות באותו שיר ישן
שיר בשחור ולבן
שנכתב מכאב
שכל אות מכוונת אלייך
יוצאת מהלב,
שכל מחשבה נכתבת עלייך
והשקט לא עוזב.
החושך כובש לאט את האור
עוד מעט הכל יהפוך לשחור
ולא יהיה אפשר לראות
את המילים שנכתבות
מתוך הלב על כאב ואכזבות.
למרות שעכשיו האור נעלם
והחיוך יותר לא קיים
והדיו עוד מעט נגמר
השיר עדיין נכתב ושר
ותמיד יתנגן בליבי הקר,
מול דף שהיה ריק
הדמעות עדיין יורדות
הלב נשבר
והשיר לעולם לא ניגמר .."
לפני 16 שנים. 16 בדצמבר 2007 בשעה 9:57
[coloסליחה שאני לא דומה לה ,
ואף לא מזכירה לך אותה .
שאני לא מחבקת כמוה ,
ומבטי אינו כמו מבטה .
שעיני ירוק פשוט ,
ולא חום עמוק .
ושאפילו הצחוק שלנו,
לא אותו צחוק .
סליחה שאני לא יכולה
לנשק אותך כמו שהיא נישקה.
להיות איתך ,
כמו שהיא עכשיו איתך .....
סליחה שאני לא כמוה ,
אבל נתתי לך מילה טובה
ברגע רע .
סליחה שלא ביקשתי
שתתן לי בחזרה .
סליחה שלא ויתרתי ,
שלא הלכתי - כשהיא הלכה
סליחה שעוד נלחמתי ,
למרות שלא הייתה דרך חזרה .
סליחה שנשארתי ,
גם אם רצית אותה .
סליחה שהכאבתי ,
כששנאתי אותה .
ולא התכוונתי ,
לפגוע בך.
סליחה שאהבתי באמת ,
כמו שהיא לא תאהב ,
ו ל א אהבה ........
r=red][/color]