לב שלי, בפעמים שראיתי את עינייך דומעות, נקרעתי! רציתי לקחת את הדמעות ולשמור אותם בקופסא שתיזרק לים ותישכח, אבל כמה מטאפורות אפשר לתפור בחבל רגשותינו ההולכים וגוברים? כשהם מתים לדעת מה קורה בינינו ולא מצליחים להבין! שהם מנסים בכוח להרחיק אותנו ופשוט לא מודעים!! שאני ואתה ביחד כשני מלאכים שאי אפשר פשוט לנתק ביניהם קשר חיים. זו לא אהבת נעורים. עברתי המון. גם אתה. אני יודעת מה זה גבר ואתה יודע מה זו אישה. אבל שנינו לא ידענו איך לפרש את משמעות המילה החזקה "אהבה". הדרך הייתה ארוכה וייסורים לא מעט, חלומות רבים אני חולמת בלילות הקרירים והסגורים שלי. אך את אלו שעלייך הם המונצחים בלבי.
אנחנו חיים את ההווה על מעשים וזיכרונות כואבים של העבר ומנסים לבנות את העתיד הכי ורוד שאפשר. אמרתי לך למה אני רוצה לצייר את גן עדן והגיהינום כשהם רצופים אחד בשני? אמרתי לך.. הקו הפרדה ביניהם כה קטן כגבול השנאה לאהבה וכגבול השקר לאמת.
תפסת את העיניים שלי וקשרת את הלב שלי בשלך......
לפני 16 שנים. 16 בדצמבר 2007 בשעה 15:38
