מכורה לכאב:)

הלקאה,
הלקאה עצמית, זו הסיבה.
מאז שעיוותת אותי, עיוותת את גופי, את נפשי, עיוותת לי את התפיסה. נשזרו זה בזה ריגוש וניצול, מיניות וכאב, עונג והשפלה , ומעל להכל אותו חיפוש לא מודע להוכיח לעצמי שאני רעה.


הלילה אפל ושחור ואני משוטטת ברחוב,אין מקום לילדות קטנות ברחוב, רק לפושעים,סוטים ולי ילדה רעה.
הגעתי לתחנה אני עומדת ומחכה הרוח נושבת ופתאום יד אותי תופסת,אני מנסה לזוז לנסות לברוח אבל הכאב משתק,ממכר,מרגיע.
הרי זה היה צפוי שזה יקרה,לבשתי בגדים חשופים עשיתי עיניים לבחורים.
ואני רק ילדה,ילדה רעה.
הוא המשיך לגרור אותי לפינה חשוכה כבר איבדתי כל תחושה בגוף רק רציתי שזה ייגמר ואני אוכל ללכת הביתה.
הוא מפשיט מלטף ונוגע ואני בוכה,הילדה הרעה הפכה לחסרת אונים ורק דמעות וסבל יש לה בחיים.
הוא ממשיך ולא מפסיק אל גופה הוא חודר הורס לה את הילדות לוקח לה את הנשמה,והיא שוכבת שם ורק בוכה.
נפרדת מהכוח , מהשליטה מהבחירה,נכנעת למה שעשית לי,נכנעת לך....................