לפני 16 שנים. 30 במרץ 2008 בשעה 19:17
אם יום אחד תנסה להיות אני
תבין למה אני מפחדת מעצמי
האדישות גברה עליי מזמן
לא מסוגלת להכיל עוד קרבה שתפגע
ואני הולכת בודדה מרצון ואבודה ללא ברירה....
מכורה לכאב:)
לפני 16 שנים. 27 במרץ 2008 בשעה 19:10
אם יש דבר אחד שאני בטוחה בו , אף פעם לא נתתי לך להרגיש לבד זה כוח החוויה שבשניים, שתמיד יש עם מי לחלוק את הנטל, הכאב, הדרמה או סתם הבעיות היומיומיות שהופכות חיוך גדול לחיוך מריר, מאולץ וחסר רגשות.
אם יש דבר אחד שאני יודעת , תמיד ידעת שלא תצטרך לעבור זמנים קשים לבד,יש לי סוג של רדאר, וכשזיהיתי דמעות בדרך, ישר דאגתי להודיע לך שאת בואן לא תיאלץ לקבל לבדך, שיש מישהי מאחורייך שתמיד תמחה אותן, שלא תניח לך לכאוב לשווא.
אם יש משהו שאני בטוחה בו , הייתי מאוד נוחה, הייתי מה שרצית מתי שרצית ובלי לשאול יותר מידי שאלות ומתי שלא רצית ? אז אני מיותרת ולא טרחת להסתיר את זה כשחשת כך.
אם יש משהו שאני יודעת , מעולם לא חשבתי עליי במשוואה הזאת, כאדם בפני עצמו. תמיד הייתי שם על מנת לשרת את צרכייך בלבד, ולא כיישות קיימת. כזו עם רגשות, כזו שבוכה לפעמים, אין ספור דמעות הזלתי עליך ואיש לא היה שם למחות אותן מעיניי.
אם יש דבר אחד שאני סגורה עליו, אכזבת אותי כל כך הרבה פעמים, אמרת כדי להגיד, ולא מתוך מטרה או תוכן אמיתיים. אז אמרת, אז האמנתי, אז שיקרת, אז התבדיתי אז כאבתי, נשברתי, צעקתי, בכיתי, לא הבנתי!! לא הבנתי מה עשיתי לא בסדר הפעם, למה מגיע לי את המילים השקריות, את הבולשיט!! למה אין לך אף פעם מספיק כבוד אליי בשביל לבוא ולומר לי את האמת בפנים???
אם יש דבר אחד שאני חושבת, היית גבר מכה!!!!! הלמת בי עם מילותייך באופן שידיים אינן מסוגלות להלום!! הותרת אותי שותתת דם, חיה פצועה שמשתוללת, כואבת את דמה, את אהבתה - שנשפכו לחינם.
אם יש דבר אחד שאני מרגישה, מעולם לא באמת אהבת אותי!! את המילים הללו זרקת לכיווני לא פעם ולא פעמיים על מנת לפייס, אך מעולם לא אמרת אותן מתוך רגש, מתוך אמת. רק אינטרסים, רק אינטרסים אתה מכיר !!! אתה פועל לפי מה שיוביל אותך אל האושר ולא אכפת לך בכלל אם הרכבת שלך אל האושר תתנגש בקיר לאחר רדתך ממנה.
ואז אתה שואל למה, למה עזבתי, למה נטשתי אותך לבדך, למה הפסקתי להיות בשבילך כל שחלמת עליו למה חדלתי במדיניות האישה המוכה, זו שמדממת ומנשקת, צורחת אך סולחת, כואבת אך אוהבת
אז התשובה היא פשוטה,אני לא מוכנה להיות שק החבטות שלך,לא עוד.....
לפני 16 שנים. 25 במרץ 2008 בשעה 21:08
אתה מחזיק אותי על חוט או שאני נשברת ונופלת, או שאני נעצרת
אני מנסה ללכת, אך אתה תופס לי את היד
אני נשברת ואתה לא כאן
אז אם תפסיק לעצור אותי אני אלך כמו גיבורה
אנגב את הדמעה אחייך מהלב ותאמין לי שזה יהיה רגע של אמת
אני אהיה שלמה כי נתת לי ללכת
אני ארגיש את הכאב משתחרר מתוכי
אני ארגיש שהלב מתחבר אבל כל זה יקרה
שתיתן לי ללכת
מתי זה יקרה?...
לפני 16 שנים. 23 במרץ 2008 בשעה 15:25
כמו שבר גדול
להתחבר לא יכול
הלב כבר פזור
ללבד מכור
כמו ילדה קטנה
בחושך בוכה
חיה כמו בובה על חוטים
הלב נאכל מבפנים
לא מכירה את עצמה
זאת לא דמותה
היא הייתה זורחת
ועכשיו היא שקועה
היא הייתה פורחת
ועכשיו היא נבלה.....
לפני 16 שנים. 20 במרץ 2008 בשעה 15:54
כל כך הרבה שינויים עברתי בחודשים האחרונים
אני עומדת להיות אמא,עומדת להתחתן,לבנות בית,משפחה
הספקתי לעזוב את הבית שלי,את החדר האהוב עליי
את הריחות המדהימים של אמא כשהיא מבשלת במטבח
את הדאגה האין סופית של אבא שתמיד שמר עליי
הספקתי לעזוב את החום והאהבה
ומצאתי את עצמי בין 4 קירות די בודדה,קצת עצובה,ומאוד מבולבלת
כבר אין את החיבוק החם של אמא בלילה
ואין את הקפה של הבוקר של אבא
עכשיו אני לבד ורק אתה גדל בתוכי
וזה מה שנותן לי כוח להמשיך ולחיות
הידיעה הזאת שאתה גודל בתוכי שאתה חלק בלתי נפרד ממני מחזקת אותי
עדיין לא יודעת לגמרי מי אני,ועדיין לא חיברתי את כל הפאזל
אבל באמת ובתמים חשבתי שזה יהיה הפתרון הכי טוב
וטעיתי,כמה שטעיתי
אין כמו בית,ואין כמו אבא ואמא
אין כמו אהבה בלי תנאים
התחלתי להבין כמה צרות עשיתי להורים שלי
וכמה צער גרמתי להם,למרות שהם לא הודו בזה אף פעם
תמיד רציתי להיות מחוץ לבית
להיות רחוקה מהם
ועכשיו אני רק רוצה לחזור
הלוואי שהייתי יכולה לחזור אחורה ולשנות כמה דברים
אבל אותך לא הייתי רוצה לשנות,אתה שגדל בתוכי ,אתה זה הנס שלי
אבא שלך זה סיפור אחר לגמרי,אני לא יודעת איך אני אסתדר איתו
אבל אני מבטיחה שבשבילך אני אשתדל
אני לא אתן לך לגדול בבית שמלא בבדידות ובית שמלא צער
אני תמיד חולמת להעניק לך בית עם חום והמון אהבה
איש חכם אמר לי "עדיף להיות אם חד הורית מאשר להיות אישה מוכה"
ואני מתחילה להבין שאולי הוא צדק
שאין דבר כזה שהוא לא ירים יד שוב,למרות שהוא התחרט והבטיח שזה לא יחזור על עצמו
אני מקווה שהכל יסתדר אני מקווה ללכת בשביל הנכון בשבילך כי עכשיו אתה הדבר הכי יקר לי......
לפני 16 שנים. 19 במרץ 2008 בשעה 17:20
סבלתי, סובלת ותמיד אסבול את כל השטויות הקטנות שלך
תפסתי, תופסת ותמיד אתפוס את המקום האמיתי בלב שלך
מחקתי, מוחקת ותמיד זוכרת למחוק רגעים מרים שמקרבים אליי כאב
ונותנים לי ליפול
נישקתי, מנשקת ואמשיך לנשק כל רגע ותמונה שמזכירים לי אותך
חלמתי, חולמת וכניראה שתמיד אחלום כי כל זה פשוט גדול מדיי, גדול
מלא להיות
כי אולי בגלגול הקודם היינו יחד ואולי בגלגול הזה זכינו לחוות
על מה שאז אמרנו שנוותר על איך שדיברנו על העתיד מהר
על איך ששכחנו לעצור ולהסתכל שהעולם נברא מושלם רק לנו....
לפני 16 שנים. 10 במרץ 2008 בשעה 15:18
אני אוהבת ריחות של בוקר קריר
כשטיפות של גשם מרטיבות את העולם
להריח את גופך הישן לידי
ללטף אותך במבטים, במילים
לאהוב אותך יותר עם כל נשימה
לדעת שאני אי שם במחשבותיך,משוטטת בחלומותיך
עם כל נגיעה בגופך אתה חוזר אליי
פוקח עיינים חומות מבריקות שסוחפות
עם כל נגיעה קטנה שלך בגופי-כל חלק מתעורר לחיים
מבקש לקחת חלק בגופך
לאהוב אותך ללא פשרות
לתת לרגשות שצועקים בתוכי-לצאת אליך
להתמסר לרגש המטורף הזה אהבה
ולתת לו להגיע אליך באיטיות,לעטוף אותך
ולמכר אותך לריחות,לאהבה,אליי..
ולדעת לאהוב אותך עם כל חלק קטן בגופי שרוצה רק אליך......
לפני 16 שנים. 25 בפברואר 2008 בשעה 17:59
איך שוב עוד קורבן נפל למעשה סדום של השטן,
הן זועקות לאלוקים אבל איננו שם,
איך לומר לילדה "הכל יהיה בסדר",
בזמן שהוא פצע ת'נפש וסיפק ת'יצר,
אסון מקרי בכל שנה, נאנסות בכל דקה,
בכל מקום בבית אלוקים תתן לה רק תקווה,
והדמעות שוטפות ת"סלע ובני" לא עוצר,
הוא נהיה חזק יותר בזמן שת'נפש כובל,
למה? היא אמרה כואב, ת'לא יודע כמה,
ואפ'חד לא ידע מה עבר עליה שמה,
ועוד כמה דרמה אל מול עיניים לא רואות,
שהיא צעקה "דיייי" אל מול אוזניים אטומות.
אלוהים עשה שהוא יפסיק,
לוקח את הגוף ולו, לא זה לא מספיק,
וגם הנשמה, שוב זועקת לעזרה,
ואפ'חד לא שומע, לא שומע את קולה,
בכל אנס שנתפס בגין מין זמין בקטין,
נעמיד לדין וכדי שיבין אולי צריך לכרות לו את הפין,
לא הכי גאון אבל גם אני מבין,
שאם זה קרה לה , אז אפ'חד לא חסין,
עיניים יודעות הכל, אוזניים לא רוצות לשמוע,
הגוף פצוע והנפש לא מוצאת מרגוע,
בסדין מקומט מתחננות שיפסיק לפגוע,
אז למה את ממשיכה לשתוק, כשהוא ממשיך לנגוע?
וכמה רוע? ילדה מסוגלת לבלוע?
צרות באות במבול, והן באות מגבוה,
לכל אותן הילדות שלא יפסיקו לבכות,
כי תוך דקה חיים שלמים הופכים לסרט בלהות,
כל התמונות עוברות בראש, רצות לאחור,
ולא משנה כמה תנסה לשכוח, היא תמיד תזכור,
את הכאב, הפחד שבלב,
עכשיו היא לא תתן יותר לאף אחד להתקרב,
כן זה כואב להיזכר בכל אותם הרגעים,
ולא תמצא לה בעיניים עוד שמחת חיים,
קולטים שבחיים לא נבין את כל מה שקרה לה,
וכמה כוח היא צריכה כדי להמשיך ללכת הלאה?
אי אפשר להשכיח ממנה את העבר,
בזיכרון שלה חרוט כל פרט וכל דבר,
בחוץ היה קר, היה רחוב מנוכר,
וכבר נהיה מאוחר, ואז השקט נגמר,
נהיה מפחיד, מישהו זר את ליבה הרעיד,
לקח את הסכין ולגרונה הוא הצמיד,
תקף מאחור, מכאן כבר אין לאן לחזור,
והיא צועקת אלוהים "שמישהו יעזור",
אין קול ואין עונה, את הילדה הוא מענה,
שום דבר לא משנה, לגוף שלה הוא מקנא,
את הילדה, את הלב, את הגוף, הוא הרס,
עד מתי זה יקרה? די נמאס...
לפני 16 שנים. 21 בפברואר 2008 בשעה 17:20
ליבי כבר לא פועם כרגיל, עכשיו הוא פועם בקצב שלך
גם אם הייתי ממציאה אותך לפי רצוני, לא היית מושלם כל-כך
אתה החלום שלי, ואני כלל לא צריכה לישון כדי לחלום אותו
אתה גורם לי להרגיש חיה, אישה שלמה
כאילו שאלוהים החליט לשים בך את כל האהבה הזאת בשבילי
הופעת והארת את הכל, רק בזרועותיך אני מרגישה ביטחון
הליטופים והנשיקות שלך משמחים אותי, ומבטך משרה עליי שלווה
כל מה שהיה לפניך כאילו לא היה....
😄
לפני 16 שנים. 19 בפברואר 2008 בשעה 17:21
תפסת מקום עצום בחיי
אתה הולך להיות אבא לילד שלנו:)
הגבר שאיתו אבלה את כל חיי
נכון זאת רק ההתחלה
אני יודעת שיהיו קשיים
זה צפוי במערכת יחסים
אני יודעת שנריב
ולא תמיד נסכים
אני יודעת שנכאב
אבל בטוח גם נשמח
ולא,לא ציפיתי שבגיל 21 אני אהיה אמא
ובטוח שלא חשבתי על חתונה
אני שמחה,תאמת מאוד שמחה
סוף סוף מצאתי את השקט שכל כך חיפשתי
מצאתי את האהבה שרציתי
את האושר ואת השלווה
מצאתי בך את כל מה שתמיד חיפשתי
אתה הכי מושלם בשבילי
אני יודעת שאתה תהיה אבא מדהים
כי אתה פשוט בן אדם מקסים
אוהב,רגיש,מפנק,דואג
תמיד אמרת שיש לך מזל שאני איתך
תאמין לי שהמזל הוא שלי
מזל שמצאתי אותך
מזל שסבלת אותי ואת הקטעים שלי
מזל שסלחת
מזל שהמשכת לאהוב
אני מאושרת,כל כך מאושרת:)והכל בזכותך.....