מכורה לכאב:)

איך שוב עוד קורבן נפל למעשה סדום של השטן,
הן זועקות לאלוקים אבל איננו שם,
איך לומר לילדה "הכל יהיה בסדר",
בזמן שהוא פצע ת'נפש וסיפק ת'יצר,
אסון מקרי בכל שנה, נאנסות בכל דקה,
בכל מקום בבית אלוקים תתן לה רק תקווה,
והדמעות שוטפות ת"סלע ובני" לא עוצר,
הוא נהיה חזק יותר בזמן שת'נפש כובל,
למה? היא אמרה כואב, ת'לא יודע כמה,
ואפ'חד לא ידע מה עבר עליה שמה,
ועוד כמה דרמה אל מול עיניים לא רואות,
שהיא צעקה "דיייי" אל מול אוזניים אטומות.

אלוהים עשה שהוא יפסיק,
לוקח את הגוף ולו, לא זה לא מספיק,
וגם הנשמה, שוב זועקת לעזרה,
ואפ'חד לא שומע, לא שומע את קולה,
בכל אנס שנתפס בגין מין זמין בקטין,
נעמיד לדין וכדי שיבין אולי צריך לכרות לו את הפין,
לא הכי גאון אבל גם אני מבין,
שאם זה קרה לה , אז אפ'חד לא חסין,
עיניים יודעות הכל, אוזניים לא רוצות לשמוע,
הגוף פצוע והנפש לא מוצאת מרגוע,
בסדין מקומט מתחננות שיפסיק לפגוע,
אז למה את ממשיכה לשתוק, כשהוא ממשיך לנגוע?

וכמה רוע? ילדה מסוגלת לבלוע?
צרות באות במבול, והן באות מגבוה,
לכל אותן הילדות שלא יפסיקו לבכות,
כי תוך דקה חיים שלמים הופכים לסרט בלהות,
כל התמונות עוברות בראש, רצות לאחור,
ולא משנה כמה תנסה לשכוח, היא תמיד תזכור,
את הכאב, הפחד שבלב,
עכשיו היא לא תתן יותר לאף אחד להתקרב,
כן זה כואב להיזכר בכל אותם הרגעים,
ולא תמצא לה בעיניים עוד שמחת חיים,
קולטים שבחיים לא נבין את כל מה שקרה לה,
וכמה כוח היא צריכה כדי להמשיך ללכת הלאה?

אי אפשר להשכיח ממנה את העבר,
בזיכרון שלה חרוט כל פרט וכל דבר,
בחוץ היה קר, היה רחוב מנוכר,
וכבר נהיה מאוחר, ואז השקט נגמר,
נהיה מפחיד, מישהו זר את ליבה הרעיד,
לקח את הסכין ולגרונה הוא הצמיד,
תקף מאחור, מכאן כבר אין לאן לחזור,
והיא צועקת אלוהים "שמישהו יעזור",
אין קול ואין עונה, את הילדה הוא מענה,
שום דבר לא משנה, לגוף שלה הוא מקנא,
את הילדה, את הלב, את הגוף, הוא הרס,
עד מתי זה יקרה? די נמאס...