לפני 16 שנים. 25 בדצמבר 2007 בשעה 7:45
דמעות רבות מדי ירדו על לחייך
קשה לזכור מתי ואם בכלל זכית
לא בנוצות רכות ליטפו אותך חייך
בעצם הם נגעו בך בנייר זכוכית
ילדי הרחוב יודעים שאת אישה מותרת
קונים אותך בזול אפילו במילים
בסוף כולם עוזבים רק תמימוך נשארת
להעליב אותך זה ספורט למתחילים
אם אלוהים רוצה לגעת בידך
הוא מאמן אותך בכל הנפילות
כאילו כבר סוכם שזהו תפקידך
להיות הליצנית בהצגה שלו
את רצה בעולם ללא פקחות לפשוע
רק צמאונך לחום עדיין לא נחרב
בעצם קיומך את כמו מכרז פתוח
עיניך שואלות תאהב אותי תאהב
ואת מאמינה מוצאת ומאבדת
אוספת את עצמך מכל ההשפלות
פנינה בזוהמה בכל יום את נולדת
והחיוך שלך מאיר את הלילות
אם אלוהים רוצה לגעת בידיך
הוא מאמן אותך בכל הנפילות
כאילו כבר סוכם שזהו תפקידך
ליפול עוד פעם בשבילו
כביריה-רחל שפירא