מכורה לכאב:)

יש רגעים בהם אני יושבת לבד עם עצמי
ומרגישה שאני לבד בעולם
שאני מוקפת במליון אנשים
אבל מתוכם אפילו אחד לא אמיתי
אני מחייכת לכולם וצוחקת עם כולם
אבל בפנים הנשמה שלי זועקת רוצה לצאת לברוח לא משנה לאן.....
והעיניים מתחילות להבריק והדמעות מתחילות לרדת
ואני רוצה להגיד את מה שיושב לי על הלב
אבל אני יודעת שממילא אף אחד לא באמת יבין מה אני עוברת
אז אני שותקת ושותקת וכל הכאב נשמר אצלי עמוק בלב
ילדה תמימה עם עיניים יפות, שלא יכולה עוד בעולם הזה לחיות......

:(((