מכורה לכאב:)

קשה להבין אותי,אני בקושי מבינה את עצמי
אני בחורה מאוד לא קלה
פועלת לפי מצבי רוח,לא חושבת פעמיים,עושה צעדים לא נכונים
ואני מתנחמת בזה שאני עוד רק ילדה,אני עוד ילדונת ומותר לי לטעות
אבל כמה אפשר לטעות?כמה אפשר להיות קרה וסגורה?!!!!!!!
לפעמים אני חושבת שלאף אחד לא אכפת מה עובר עליי
אף אחד לא מבין מה מתחולל בתוכי
כמה כאב יש בי,אף אחד לא יודע!!!!!!
וכן נמאס לי לכאוב,ונמאס לי להיות כזאת אדישה וקרה
אבל זאת ההגנה שלי,אלה הן החומות שלי!!!!!
ומי שיפרוץ את החומות האלה,יהיה הבן אדם שאני הכי אסמוך עליו!!!!
לפעמים אני חושבת שזה יהיה נחמד שיהיה לי מישהו לאהוב,ושיאהב אותי
אבל זה כל כך מפחיד אותי,הפחד הזה משתק אותי
אני מעדיפה להשאר לבד כמו שאני עכשיו.
הייתי רוצה לאהוב,מזמן לא השתמשתי במילה הזאת "אהבה",מזמן לא הרגשתי אהבה כלפי מישהו,נראה לי שכחתי מזה לאהוב בכלל.
למרות שהיה לי חבר 4 שנים הייתי אמורה כביכול לאהוב אותו,וממש לא אהבתי.
הייתי בוגדת בו על ימין ועל שמאל,משקרת לו,ומספרת לו כל תירוץ שקיים בספר השקרים והתירוצים שלי.
את האהבה ה1 שלי הכרתי בזמן שהייתי עם אותו החבר,היינו ביחד,ואז כנראה שאלוקים העניש אותי על הבגידה שלי והבחור מת בתאונת דרכים,עד היום אני מאשימה את עצמי במוות שלו.
הייתי נותנת הכל בשביל להתחלף איתו ולמות במקומו
אבל לאט לאט התחלתי להבין שזה הגורל,והגורל הוא אכזר!!!!!!
מאז אותה תקופה לא הבנתי מה הטעם בלאהוב ואז לאבד מישהו!!!
אז הפסקתי לאהוב,והמשכתי להכאיב לעצמי.
הייתי יוצאת עם בחורים,מזדיינת איתם וזהו ,לא רואה אותם למחרת,וטוב שככה,ככה העדפתי שיהיה.
בלי רגש,בלי יותר מדי מגע,בלי יותר מדי חיבה וחום.
נשיקה אמיתית,כבר שכחתי מזאת נשיקה, מזה חום ומזה מגע.
ואולי אנשים חושבים שאני זונה בגלל שאני מתנהגת ככה
שיחשבו!!!!!ממש לא מעניין אותי:))))
אם הם מזדיינים איתי למה זה הופך אותם?!!!!!!
והיום,היום הגעתי להחלטה שאני צריכה להפסיק להרוס את עצמי,להכאיב לעצמי.
אני צריכה לאסוף את השברים ולהתחיל לבנות הכל מההתחלה.
זה ילך לאט לאט,אבל בסופו של דבר זה יצליח,אני מקווה שזה יצליח.
זאת אני ומי שרוצה אותי,יאהב אותי ככה ויקבל אותי כמו שאני:)))
אבל לפני שאני אתחיל לאהוב מישהו,אני צריכה ללמוד לאהוב את עצמי......