|
|
|
היום יצאתי את ביתי , את ארצי
היום חציתי גבול
היום נסעתי לארץ נכר
והיה שם טוב
היה שם חם
היה שם נעים
ואז הייתי צריך לחצות בחזרה
חציתי , ושהגעתי התבלבלתי
כאילו ביתי דוחה אותי מונע ממני להכנס
וכל זאת מבלי מילים , מבלי שאף אחד ישים לב
שהיום יצאתי את ביתי , את ארצי
מבלי שאף אחד ישים לב שהיום חציתי גבול
לינק לשיר (פיוט) שמעביר בי צמרמורת
כלכך לא מאפיין את המוסיקה שלי והסגנון שלי ואם זאת מדהים מה עושה לי הפיוט הזה
פשוט לשמוע שוב ושוב
[url] http://www.youtube.com/watch?v=UQq4mBhCBy0
משהו שכתבתי לעצמי לפני כמה שנים
החיים למעשה לא משתנים , הם פה קבועים חזקים
הזמן בעצם לא חולף ורק האנשים משתנים
אנשים שונים שהולכים באותם שבילים
אנשים שונים שאומרים אותם דברים שאנחנו אמרנו אתמול
חלומות עשויים מאותם דברים
הסיכוי לא למצוא את האושר מפחיד כל אחד
אתמול שיחקנו ונהנו היום אחרים משחקים
יום אחד נרגיש כאילו לא היינו פה
ובמקומנו יהיו פה אנשים אחרים
בדיוק באותם חיים
גופי כבד כעופרת כשאני מטיל אותו על המיטה. אני עובר מיד אל מעמקי החלום הנמוכים ביותר.
גוף זה שהפך סרקופג בעל ידיות אבן , שרוע בחוסר תנועה מוחלט.
החולם מתרומם מתוכו לנווט בעולם.
החולם מחפש לשווא תבנית וצורה שיתאימו לתמצית האורירית שלו.
כמו חייט שמיימי , הוא מנסה גוף אחר גוף , אך אף אחד מהם אינו תואם.
לבסוף הוא נאלץ לחזור לגופו שלו , לקבל שוב את התבנית היצוקה, להפוך לעופרת , לשכב שטוח ונוקשה.
חסר תנועה לנצח, להיגמר משעמום.
[i]מוכן להתחיל לחיות מחדש
מוכן להשתחרר מהעבר
מוכן לקבל סביבי חלק מהאנשים הישנים
מוכן לקבל סביבי אנשים יפים וחדשים
מוכן להתחיל לחייך
מוכן לחזור לטייל
מוכן לרדת לך
מוכן ללקק אותך
מוכן לשלוט בך
מוכן לקבל חוויות חדשות
אני מוכן
אז למה אני עדין כאן לעזאזאל?????
ומה משאיר אותי כאן????
כתיבה , הרהרתי , חייבת להיות פעולה בלתי רצונית , המילה כמו זרם אוקיאני עמוק , חייבת לצוף על פני הדחף שלה בלבד.
ילד לא קיים בו הצורך לכתוב הוא מלא תום . המבוגר כותב , כדי לנקז מתוכו את הרעל שנצטבר בו בדרך המזויפת בה הוא חי , הוא מנסה ללכוד מחדש את תומתו אבל כל שעולה בידו לעשות, הוא להדביק את העולם בחידק ההתפכחות שלו.
איש לא יעלה אף מילה אחת על גבי הנייר , אם יהיה בו כוח לחיות את אשר הוא מאמין בו, שק ההשראה יתרוקן כבר בתחתיתו.
ואם העולם אותו הוא מבקש ליצור הינו עולם של אמת יופי וקסם מדוע יבנה חיץ של מיליוני מילים בינו לבין ממשותו של אותו עולם?
מדוע ידחה את מימושו?
או שמא גם הוא כאחרים , מתאווה בסופו של דבר לכוח , פירסום , הצלחה. ספרים הם מעשי בני אנוש במותם!!
נכתב על ידי הנרי מילר "חוג הסרטן"
קראתי את הספר לפני שנים והתאהבתי בפיסקה הזאת (ובעוד כמה פסקאות מספריו) והיום אני מבין כמה שזה נכון - אני מבין למה אני כותב כאן ,למה אני מחפש במה לכתוב בה..
אין בי את הכוח לצאת , להשתחרר ולחיות את מה שאני מאמין בו
אני איש חזק , אני אדם שולט , אני בעל המון עוצמה ובכל זאת....
נופל על המיטה ובעצם נפלתי לתוך בור
מרגיש כמו בסחרחרה שלא רוצה לעצור
מנסה להתעלם מהמציאות אך זו באה ואוחזת
אני רוצה להשתחרר אך היא אוחזת בחוזקה פותחת את עיני שאראה עוד ועוד ועוד
קם מהמיטה מדליק להבה לוקח דף ועט ומתחיל לכתוב
אבל בעצם אני לא כותב כי שכחתי מה לכתוב
חושב על מחר אולי ארגיש חדש
מחזיק את הראש עם היד אך זו אינה מחזיקה כלום
כי הוא כבר נפל
הלהבה עומדת יציבה העולם ממשיך בשלו
איש איש בענינו האישי אך אני בתוהו ובבוהו פרטי
רוצה להמשיך לכתוב אבל רוצה גם לישון
מרגיש תלוי על חוט דקיק
עוד שניה אני אפול
הרי דברים תלוים מתיבשים ונופלים
זהו הגעתי למסקנה
העולם הוא מקום סתמי ללא שום כוונה
והרי כל זה היה שטויות מכתב ידו של שיכור אידיוט
ולכן אותו שיכור ישוב לסחרחרתו
ימשיך להסתובב ללא הפסקה
והעולם ימשיך לנוע ללא שום מטרה ברורה
קונצ'רטו ראשון של באך מתנגן ברקע
להבת הנר כאילו רוקדת לצלילו
שאיפת הסיגריה , לגימה מהטיפה המרה
נראה כאילו רק אתמול ישבנו כאן בדד
זוכרת את הנר שהדלקנו
נר שנדלק מעוצמת החום בינינו
הנר שחשבנו שאף פעם לא יכבה
אז הוא כבה והיה חושך והיה קר
חיפשתי את עצמי ולא מצאתי
נפלתי לתהום אך בסוף הגעתי לקרקע
קרקע חזקה ויציבה
שם הדלקתי נר נוסף
הדלקתי אותו לבד
ורק אני יכבה אותו (או אולי האחד שם למעלה , אם הוא באמת שם)
בקבוק הברנדי כבר ריק , הסיגריה כבתה
באך הפסיק לנגן
בחדר דממה
ורק אני כאן אני ונר קטן
כמה פעמים נפלנו לתהומות , כמה פעמים הדלקנו נרות
מתי נפסיק ליפול , מתי הקרקע באמת תהיה יציבה מתי הנר ידלוק לאורך זמן
ואיך נדע שזו הנפילה האחרונה , הקרקע האחרונה והנר האחרון
4 שנים בכלוב , בית סוהר ששינה את חיי, שינה אותי
ולא מצליח לצאת ממנו , מפחד לאבד את הקצת שיש , לא יכול לחשווב על חיים בלי הקצת הזה
אבל לא יכול לחשוב על להמשיך בתוך כל זה
השתניתי , אני לא אני
ומה לעזאזל אני צריך להיות???????
רוצה לחזור אחורה 4 שנים בזמן רק להשאיר לי מזכרת אחת יפה שלא תיעלם.
אי אפשר נכון? חבל!!!
החלטתי בינתים נתחיל מחדש בתוך הישן
עד שאאזור אומץ לעזוב את הישן
