יומן הריון אינטרנטי

אמא שלי, על אף היותה מאותן עדות המתפארות במטבחן המשובח, לא ממש ידעה לבשל.
שנים שהיה לנו תפריט קבוע.. שניצל שרוף, אורז שרוף, ספגטי שרוף ובארוחות שישי טדאדם... שעועית ואורז.. נכון, שרוף.
כל כך התרגלתי לשרוף שרוף הזה שכל אוכל שהוגש לפני ולא היה ממטבחה של אמא נראה לי נא לחלוטין ובלתי אכיל בעליל.

אני בטוחה שלכל אחד ואחת מכן יש איזה ניחוח מהמטבח של אמא שמחזיר אותו לימי ילדותו.. אני כשאני רוצה לחזור לניחוחות ילדותי חולמת על הג'חנון של השכנה שלנו מקומה רביעית. וחולמת על הבורקס של אמא של מ' שאפתה במו ידיה ביום שישי והיינו מתגנבות כל הבנות למטבח שלה רק בשביל לזכות בשאריות הקטנות של השחום הזה.

לאמא שלי אין את הניחוח שלה.. אולי השרוף הוא הריח הזה שאני כל כך אוהבת ומעלה בי חיוך כל פעם מחדש כשאני מבשלת.

לאחר שאמי נשארה לבד, וכבר לא היה למי לבשל בבית, היא יותר משמחה להפטר מהתנור שלה ולהעניק לי אותו. בהריון הייתי כשקיבלתי אותו בדיוק עברתי לבית חדש והוא התאים בדיוק למטבח הנוצץ. בילט אין.
וככה הסתכלתי עליו, בוהק וקורא לי "בואי, תתחילי לבשל, למען השם תשתמשי בי!"
אז למען דור העתיד שינסתי מותניים ואצתי לקנות ספרי בישול ואפיה. וככה לאט לאט נוספו עוד ועוד מתכונים, ושיפורים למתכונים, וגזרי עיתונים, ויש כבר מדף לתבלינים בארון, ומינים שונים של מחבתות וסירים וקוטרים שונים של תבניות לעוגה.
לא פחדתי להתמודד עם המתכונים המסובכים ביותר, רציתי להיות האמא המבשלת בהא' הידיעה. זאת שכשהילד שלה מתגייס לצבא הוא מספר לכל הפלוגה על האוכל של אמא שלו וכולם כולם מחכים לביקורים של שבת כדי שאמא של ע' תבוא עם הסירים שלה. כזאת אמא רציתי להיות.
------
כמה שנים עברו מאז, אני אוהבת לבשל. גם לאפות. באופן מפתיע, אני שמעולם לא למדתי לאכול נכון ומעולם לא טעמתי את בישוליי, מצליחה להפיק בישולים לא רעים בכלל. יש לי מאכל אחד ידוע.. כל ילדי השכונה מכירים אותו וכולם באים לאכול כאן כשאני מכינה אותו. יש לי וי נוסף במעלות האמהות שהצבתי לעצמי.

--------
בכל פעם שאני נעדרת מהבית לכמה ימים אני חוזרת לבולמוס של בישולים. אני רוצה מקרר כזה כמו של האמהות המרוקאיות עמוס בבישולים שונים, קופסאות פלסטיק צבעוניות וילד שעומד מול מקרר פתוח ומנשנש אוכל, אוכל טוב.

הריח הזה של בית שמתבשלים בו תבשילים על הגז הוא הריח המושלם של בית בעיני.

-------