הנשיות המתפרצת הזאת שגועשת בי נותנת את אותותיה. אני כל כך אוהבת להיות בהריון, מרשה לעצמי להיות הכי יפה בעולם.
שבוע 16
איזה פער עצום בין התקופה הלא פשוטה שעברתי לאחרונה, הרגשתי שאני צריכה לחנוק ולמתן את ההתרגשות. לדבר רק על הפחדים והקושי במקום לראות את היפה. להחביא את הציצים הענקיים שלי. להדוף ביטויים נבזיים כלפי, מולו, מותיר אותי חשופה ומבולבלת. אדיש, שווה נפש, כלוא בפחדיו הוא.
משוחררת מזה אני ממשיכה לבד. אני לא צופה לעצמי שום מערכת יחסים כרגע, לא מסוגלת..נשים מקיר לקיר מדברות על זה, שואלות, מתעניינות, מתרגשות.. גברים פחות.. הם לא יודעים איך לאכול את זה.
ודווקא כשאני בשיא הנשיות שלי ומרגישה הכי יפה בעולם העולם הגברי שותק.
הייתי בטוחה שברגע שאפרסם את יומן ההריון האינטרנטי שלי מיד יצוצו כל חובבי הפטיש הביזארי ויציעו לי הצעות מגונות. קיבלתי אחת כזאת! תתביישו לכם, סוטים אתם קוראים לעצמכם?!
אז נא לכם!
מכיוון בלתי צפוי בעליל קיבלתי היום אישור גברי שאני הדבר הכי סקסי עלי אדמות. טוב אני מגזימה קצת.. בסך הכל הוע עמד במשרד שלי, עוברים ביחד על דו"ח שהכנתי.. בזווית העין הוא מסתכל בתמונות של הילדים, וגם על תמונת האולטראסאונד שתליתי..מחייך הוא שואל אותי "מתי?" "ביולי" אני עונה.
ממשיכים כרגיל, בכל זאת המנכ"ל..מתאמים פגישה להמשך קריאת הדו"ח. "את יפה" הוא אומר לי וממהר להסתלק, שלא יתפס בקלקלתו.
סוף סוף גבר אמיץ!
בחיי כמה שהייתי צריכה את זה...
לפני 15 שנים. 26 בינואר 2009 בשעה 21:34
