לפני 15 שנים. 16 באוקטובר 2009 בשעה 4:54
פוקח את עיניו באפלה
בלי לומר מילה
חש את חום גופה ומתקרב
מופתע להיווכח שהיא ערה
בלי לומר מילה
היא לא מאמינה שהוא עוזב
לוקח את בגדיו ומתלבש
בלי לומר מילה
מביט בה וניגש ומתיישב
מוחה את הדמעה שעל לחייה
בלי לומר מילה
היא לא מאמינה שהוא עוזב
בלי לומר מילה
משפיל עיניו, לוקח נשימה
בלי לומר מילה
קם ללכת בתנופת כאב
והנה הוא חוזר למלחמה
בלי לומר מילה
היא לא מאמינה שהוא עוזב
בלי לומר מילה
בלי לומר מילה
עוד רגע והדלת נטרקת
ונדמה לו ששמע אותה צועקת
והסוף קשה כמו ההתחלה
והוא נוסע ונוסע
בלי לומר מילה
אני אתנחם בזה שמשמרת שישי..משמרת רגועה..
יום כתום.
