יומנו של גביר

ginger - יש סיפור זן יפה, על בחור שמגיע להרים לאיזה מורה מבוגר, ומבקש אותו ללמד אותו.
המורה מוזג לו תה, והתה נשפך מהכוס והתלמיד לא מבין ושואל אותו מדוע הוא ממשיך למזוג לכוס מלאה, שהרי נשפך כבר...
ואז המורה עונה לו שהוא בדיוק כמו הכוס תה הזו, הוא מלא במה שהוא יודע כבר והמורה לא יכול ללמד אותו, עד אשר הוא יפנה בתוכו מקום ללימוד חדש.

ג'ינג'ר.
(הסיפור הרבה יותר יפה מהתקציר העגום שהצלחתי לגבש כאן, הורסת סיפורים ובדיחות שכמותי)

ginger - ועוד-
המחשבה הזו הופכת פשוטה יותר אם נניח שהאדם הוא אכן כלי קיבולת להבדיל מבור ללא תחתית.
אולי כמו שיפחה - אתה מוזמן למזוג לתוכה :-)

ג'ינג'ר.

הגביר Wealthy man​(שולט) - ההשאלה בדוגמת השפחה...
היא מזיגה פיזית? רגשית? שכלית? ו/או אחר? :)

כנראה שלא פיזית... כי המציאות אומרת שיש 'גבולות'...
זה לא אומר שלשאר הדברים לא אמורים להיות גבולות.. אולי, פשוט, פחות מודעים אליהם... (נושא לכשעצמו)

הגביר Wealthy man​(שולט) - גם עם התמצית (תרתי!) "העגומה" הצלחת להעביר את המסר וגם את ההומור :) (אם כך כש'התמצית עגומה' מה קורה כשהיא מוצלחת?!)

רק אני מקווה ששמת לב להבדל המהותי... אני התכוונתי 'ללב' הרגשי, את נתת דוגמה לצד ה'שכלי', במקרה זה אני חושב אם אדם צריך לפנות מקום בשכלו כדי להכיל דברים חדשים, מצבו עגום, עגום למדי...

ואל תתמהי על הרצינות שלקחתי את ההומוריסטיות, בכל אופן, אנשים קוראים וזה... :)

ginger - אין הבדל.
אני התייחסתי לאדם ככלי קיבולת, זה כולל את המחשבה ואת ההרגשה ואת הלב שלו כמובן.
את כולו כמהות ישותית אחת, כך שזה תקף לכל.

כך הוא גם עניין המזיגה .. תקף לכל :-)

ג'ינג'ר.

פנלופית - הכל מצוין עד התובנה האחרונה.
למה למחוק, למה? אפשר רק להזיז. רצוי רק להזיז.
אלא אם מדובר בחולה אלצהיימר. מחיקה זאת מחלה.
תחשוב שהיית מוחק כל זכרון. כל.

הגביר Wealthy man​(שולט) - אודה ולא אבוש, שכשכתבתי "למחוק" קצת התלבטתי, התמהמהתי ואפילו תהיתי...
שהרי אני דוגל בכך ש: "מחיקה זה רצח".

אך ניתן לראות זאת מכמה היבטים, ראשית, מחיקה מהעיסוק בו, אין מחיקה שלא תותיר סימנים אחריה.
שנית, אם נמחק 'רק' את כל מה שאנחנו לא צריכים לזכור ונותיר את שאר הדברים שצריכים לזכור... אזי יהיה לנו הרבה מקום לדברים חדשים.
שלישית, כמו שהגבתי למעלה, מחיקה רגשית! בשכל, זה ישאר כזיכרון.
(והשלישית חביבה עלי מכולן)
:)