כתר ומלכות עולם

אז עכשיו שאני לרגע אחד עם עצמי. מכל השבוע המטורף הזה שעוד לא נגמר ובכלל לא הספקתי לחשוב להבין.
יום שני בנו לימיט
ריקי מגיע עם השוטים שלו ומזמין את גור דרקונים, בהתחלה הוא (גור) לא רצה ובסוף הוא הסכים לעבור סשן.
אני מתבוננת, ריקי נותן את המכה הראשונה (מכה חזקה) וסערת רגשות משתוללת בתוכי.
עדיין לא מבינה מה קרה לי ריקי כבר הספיק "להיתכרע" עליו
רואה עוד ספנק מצד ריקי וכבר לא יכולתי לשלוט בזה בכלל.. פרצתי בבכי.
הונילית שלו נכנסת לתמונה וישבה על כיסא מקדימה.
אני מתבוננת על הכל מוצפת ברגשות ודמעות. מקנא קצת בונילית שלו על כך שהיא יכלה להגיע אליו ולהכיל את הרגע הזה. ופתאום אני מבינה שבעצם היא מעבירה לו סשן מקדימה.
הצרחות שלו (גור) הרגו אותי,פשוט קרעו את נשמתי.
על כל צרחה שלו יורדת לי דמעה גדולה וכבדה.
לא ידעתי אם זה מותר? אסור? האם הוא רוצה שהיא תהייה ממולו ותכאיב לו? היה לי רצון לאסוף אותו לידיי ופשוט לאהוב אותו. נזכרתי בנשימות, בחיבוקים, באנרגיות שאנחנו מעבירים,
בשיווה ושאקטי.
לא ידעתי מה קרה לי
האם אני מקנא?
האם הבכי מגיע ממקום ש"הסבל" שלו הוא בעצם שלי?
או שמה הסגנון סשן הזה כל כך הפחיד אותי שלראות את זה הציף בי פחד?
אין לי מושג!
האמת שגם לא היה לי לרגע זמן להתבונן ולהיות עם עצמי הכל סבב סביבי..


מאמינה שברגע שנפרץ סכר הרגשות במכה הראשונה, הכל - כל מה שראיתי אחרי, עשה לי לא נעים בבטן.

רציתי לחוות וללמוד משהו על עצמי..
אז הנה לי!
ברוכה הבאה לעולם שבו יש למידה והכרות עצמית.