כתר ומלכות עולם

ונדמה לי, ורק נדמה לי
שלא הכל נאמר שם בפנים.
יש מעמקים ויש מעמקים...
האם בחרתי באמת לצלול למעמקי נשמתי?
להכיר את מי שהאני מייחל לו.
לפעמים מרגיש לי שיוצא מתוכי זלזול, מרגיש לי שאני לא באמת בשביל אף אחד.
ודווקא כן מרגיש לי שכולם בשבילי.
מרגיש לי שעוד רגע אחד ואני רצה להקיא את הכול מהכול, ולא להשאיר בתוכי פיסת תחושה והזכרות מכל מה שהיה.
מרגיש לי שאת הערפדות שבי אינני מממשת.
כן אז אני סמל מין בעיני האחר.
וזה בסדר, את האהבה שלי למין רק מעטים יזהו באמת.
את האהבה הטהורה, שלפעמים נמצאת לרוב רובינו בשיפוט ואף ביקורת- ועם כל הכבוד לבדס"מ.
והנה אני, באף שום התגלמות, מוצגת לפניכם בתחפושת שלא ברורה גם לי כל כך מה.
ללא שום ניסיון נואש, באמת.
מחליטה להתבונן על כל מה שיצא ממני בשבועות האחרונים.
ללא שיפוט, ללא ביקורת, ואפילו מבלי לתת איזה שהיא עטיפת אהבה.
פשוט מתבוננת בחשאי על עצמי וכל המתרחש.
בוררת לאן האני הלא מודע שלי לוקח אותי....
כמובן תמיד זה הולך אל הלא נודע.
הפעם רוצה לחיות במודע,
לא מידי ולא בבורות.
מודע כזה נעים, שיאפשר לי להרגיש טוב ולחייך לעצמי מתוך ביטחון.

אני גם רוצה להתנצל בפני כל אדם שפגשתי בתקופתי האחרונה.
ולכם, על כך שדיברתי אליכם והתייחסתי אליכם מתוך זלזול.
לא באמת הבנתי שאתם אוהבים, נוכחים, מביעים נכונות,
חברים ..