לפני 11 שנים. 16 באוגוסט 2013 בשעה 8:07
אפשר לומר שהקלפים שחילקו לה בחיים לעולם לא היו לטובתה.
לא היו הרבה ברירות אלה לכנס לתוך כלוב מברזל כדי לשמור על עצמה. הכלוב לא שמר אליה מכאב נפשי וממש לא מכאב פיסי אבל זה היה המקום הכי בטוח להיות בו מתוך העולם הבלתי צפוי ומאכזב שהיא הכירה עד כו....
בחיים הכל עניין של טיימינג. צריך צד שיהיה מוכן לקבל את מה שרוצים לתת. וזה קורה עכשיו. הושטתי לה יד והיא אחזה בחזרה.
המנעול לכלוב הברזל שלה יסתובב. היא עדיין שם, הדלת של הכלוב עדיין סגור אבל הצד הראשון נעשה...הצד הכי קשה.
היא עומדת לצאת איתי למסע שלעולם לא תשכח. זה יגע בה במקומות שהיא חשבה לא קיימים או מזמן מתו.
מאחלת לך שתאפשרי לעוצמה לטלטל אותך, לנער אותך, לפתוח אותך ולהכניס אור במקום חושך לנשמה שלך.
את לא תהיה לבד אני כאן מחזיקה אותך וגאה בך.
