שלי

אין יום שאני לא חושב עליה.

חושב האם היא הצליחה לעבור הלאה, האם היא בסדר.

וכן, אני מתגעגע.

מתגעגע ללחבק אותה, מתגעגע לחיוך, ושיחה על כל מיני שטויות,

לסיפורים שלה על החיים שלה (שהיא בטח חשבה שמשעממים אותי עד מוות).

מתגעגע ללטפוס אותה בשיער, מתגעגע ללהיות רצוי, מתגעגע לזה שהיא קיבלה אותי כמו שאני.

וכן הרבה פעמים בא לי לכתוב לה ולפחות לשאול מה קורה איתה.

אבל כשאני נכנס לgmail אני תמיד רואה את המשפט האחרון שלה בצ'אט: אם כבר אתה הולך - תלך ועל תחזור.

אז כן, מאד הייתי רוצה לדבר איתה, אבל אני הכי לא רוצה להכאיב לה שוב.

היית רוצה שתדע שאני דואג לה מאד, אבל אני לא יודע אם זה לא יגרום ליותר נזק מאשר תועלת.

אז בחרתי לכתוב את זה פה.

אם היא תראה את הפוסט אז היא תדע.

ואם היא תגיב (אפילו like) - אז גם אני אדע.