### 1. **תקשורת מקדימה:**
- **דיון:** לפני שמתחילים, הדום (האישה השולטת) והסאב (הנשלט/ת) דנים בתחומי העניין, הגבולות וההגבלות שלהם. הם מסכימים על אילו פעילויות אפשריות ואילו הן מחוץ לתחום (הגבלות קשות). הם גם קובעים מילת ביטחון או סימן כדי להבטיח שהסאב יכול לתקשר אם צריך להאט או להפסיק.
- **הצבת ציפיות:** הדום מסבירה באופן כללי את מהלך הסצנה כדי שהסאב ידע למה לצפות, מה שמפחית חרדה ומגביר את האמון.
### 2. **הכנה:**
- **הכנת הסביבה:** הדום מכינה את המקום שבו תתרחש הסצנה. זה יכול לכלול עמעום אורות, הכנת כלים או אביזרים (כמו אזיקים, חבלים או שוט) והבטחת שהסביבה בטוחה ופרטית.
- **הכנה מנטלית:** שני המשתתפים עשויים לעסוק בהכנה מנטלית, כמו תרגילי נשימה, כדי להיכנס למצב הנפשי המתאים.
### 3. **התחלת הסצנה:**
- **הצבת תפקידים:** הדום עשויה להתחיל את הסצנה עם הנחיות מילוליות, למשל להורות לסאב לכרוע או לבצע משימה פשוטה כדי לסמן את תחילת חילופי הכוחות. זה עוזר לשני המשתתפים להיכנס לתפקידיהם.
- **אינטראקציה פיזית:** הדום עשויה להתחיל במגע פיזי עדין, כמו נגיעה בכתף או ליטוף קל, כדי להקים חיבור ונוחות.
### 4. **הסלמה:**
- **פקודות ושליטה:** הדום מתחילה להוציא פקודות ספציפיות יותר. זה יכול לכלול הוראות לסאב להחזיק במצב מסוים, לבצע פעולה או להיכנע לצורת ריסון פיזית (כמו קשירה). הטון והשפה של הדום מחזקים את הסמכות שלה, והסאב מגיב בציות, מה שמחזק את דינמיקת הכוח.
- **משחק חושים:** הדום עשויה להכניס אלמנטים חושיים, כמו כיסוי עיניים לסאב כדי לחדד את שאר חושיו או להשתמש בשוט לצורך משחק מכות. לאורך כל הזמן, היא עוקבת מקרוב אחרי התגובות של הסאב, מחפשת סימנים מילוליים ולא-מילוליים כדי להבטיח שהם נוחים ובתחומי הגבולות.
### 5. **שיא הסצנה:**
- **פעילות שיא:** זהו החלק האינטנסיבי ביותר של הסצנה, שבו הדום מפעילה את מירב השליטה. זה יכול לכלול שילוב של דומינציה מילולית, ריסון פיזי, ואולי צורות משחק אינטנסיביות יותר כמו הצלפות, עיכוב אורגזמה או תרחישי משחקי תפקידים שבהם הסאב נבדק או מאותגר.
- **תקשורת:** גם בשיא הסצנה, הדום מוודאת את רווחת הסאב מדי פעם, אם באמצעות שאלה עדינה או על ידי פירוש שפת הגוף של הסאב, כדי להבטיח שהכל נשאר בהסכמה והנאה.
### 6. **סיום הסצנה:**
- **דה-אסקלציה:** כשהסצנה מתחילה להסתיים, הדום עשויה לתת לסאב סימן שהעוצמה יורדת, כמו הפחתת הפקודות הפיזיות או המילוליות והמעבר לפעולות מרגיעות יותר.
- **נוחות פיזית:** הדום עשויה לשחרר את הריסונים, להציע מים, או לעסוק במגע עדין או שבחים, מה שעוזר לסאב לעבור מהמצב הנפשי הנשלט שלהם.
### 7. **טיפול לאחר הסצנה:**
- **תמיכה רגשית:** טיפול לאחר הסצנה הוא קריטי. הדום מוודאת שהסאב מרגיש טוב, הן רגשית והן פיזית, ומציעה נוחות כמו חיבוקים, שיחה על החוויה או פשוט להיות נוכחת. זה עוזר לשני המשתתפים לעבד את הסצנה ולחזור לדינמיקה הרגילה שלהם.
- **דיון:** לאחר שהטיפול הראשוני הסתיים, הדום והסאב יכולים לדון בסצנה - מה עבד טוב, מה אפשר לשפר, ואיך הם מרגישים לאחר מכן. זה עוזר לבנות אמון ולשפר סצנות עתידיות.
### 8. **הרהור אחרי הסצנה:**
- **המשך התקשורת:** בימים שלאחר הסצנה, הדום עשויה לבדוק את הסאב כדי לוודא שהוא מרגיש בסדר, הן רגשית והן פיזית. התקשורת המתמשכת הזו חשובה לשמירה על דינמיקה בריאה והסכמתית.
בכל שלב, הדגש הוא על כבוד הדדי, תקשורת ברורה, והבטחת חוויה חיובית לשני המשתתפים. מבנה זה מאפשר לדום והסאב לחקור את הדינמיקה שלהם בצורה בטוחה ומבוקרת.