איכשהוא זה תמיד מטריף אותי,
לא יודע למה אבל שאני ניתקל באנשים שמתבטאים בעילגות פושעת אני מאוד
מתקשה להתייחס ברצינות לדבריהם.
או אליהם באופן כללי.
אתמול דיברתי עם מישהי, דווקא נראתה לא רע ועל הנייר הייתי אמור להמשך אליה,
אבל סגנון הדיבור ורמתו התחבירית שלא לומר רמתה המחשבתית, פשוט כיבו אותי לגמרי.
מוזר ומדכא, הייתי צריך להגיד לה על ההתחלה לסתום ולהתפשט, עדיף שלא תדבר.
מצד שני היא וונילית אז אני לא בטוח שהיא היתה מעריכה את זה כמו סאביות ...
נחמת שוטים
מחשבות והגיגים של סדיסט משולח רסןיצא לי להתקל במציאות, לקרוא בסיפורי וידויים ולשמוע במהלך שיחות עם נשלטות על מקרים בהם מערכת הקשרים עם השולט קיבלה נופח מיסטי טיפולי משקם.
אני חייב להודות שאינני מאלו שייחשדו כגדולי המבינים בסוגיית שליטה מנטלית, אבל איכשהו יש לי הרגשה שכל אותם תהליכים אין ביניהם לבין שליטה מנטלית דבר.
אני גם לא יכול לראות עין בעין עם כל אותם שולטים המבטיחים לנשלטת כי הם ירוממו אותה לרמות מודעות אושר ושלמות אם רק תיתן להם קודם לפרק אותה לגורמים ראשוניים ולהשפיל אותה עד עפר.
זה כל כך פשוט עבורי
אני פה למעלה השולט
את פה למטה הנשלטת
בסוף התהליך לא ישתנה דבר
אני עדין למעלה
את עדיין למטה.
אני לא מתיימר להרים אותך או "לתקן" אותך.
אני מתכוון לנצל אותך ככלי שרת שאת,
ואת הולכת להנות מזה, בגלל מי שאת.
ומחר נחזור על כל זה שוב מחדש בדיוק מאותו מקום.
וזה די נחמד טבעי וברור לא?
אז למה להבטיח דברים שאף אחד לא באמת רוצה בהם?
מה שאני רוצה זה לראות אותך שפוכה לרגלי.
לנער אותך מהבגדים ולקלף אותך למערומיך,
לשתות את מבטי הבושה, החרדה, הכאב וההתרגשות מעינייך.
לעצב את גופך פעם אחר פעם ולהעמיד אותו למבחן רצונותי,
לחדור אל פינותיך הרכות ולהשאיר בהן חותם כאב שיהדהד את שמי בתוך גופך.
לשפוך את המיניות שלי על גופך חסר ההתנגדות והמבקש, מתחנן לעוד.
להכאיב וללטף, לנשק לנשוך לחדור לשטוף....
להשאיר בך ציורים וסימנים שיגידו לך, יזכירו לך,
מי את, מה מקומך ומי אהב אותך בלילה.
לא התעמקתי לאחרונה בפורומים וטוב שכך,
היו שם כמה מלחמות,
כמה מריבות,
כמה יבבות
כמו תמיד...
ילדותי, מקומם, טיפשי, מרתיע...
שוב עלה הקומץ הזה עם הלפידים הקלשונים וספר החוקים של מדינת הבדס"מ היהודית הראשונה.
מיהם בכלל הממורמרים המתחסדים הללו ומדוע נגזרה נוכחותם עלינו?
האם בשם החופש והפלורליזם הם קיימים?!
מצחיק שדווקא בקהילה כזו קיים קומץ קולני שכזה.
זה קצת מזכיר לי את המאבק עם משמרות הצניעות שמתרחש היום,
קומץ סהרורי שמכתיב חוקים לחברה שלמה...
אני מתנחם בכך שבמציאות הם כל כך פטתיים שהמקלדת היא נחמתם היחידה
גם בתום תקופה אין מבטי חרטה
אחרי שלקחנו אוויר ונחנו
אחרי שהבנו כי היה ונשלם,
זו היתה תקופה קצרה, אך מאתגרת,
המון סיפוקים וריגושים קצרים שמילאו חלל גדול.
ובכל זאת מעולם לא היה מירמור אלא רק תקווה, לא מרגיש כמו סוף אלא התחלה.
אופטימיות קוסמית נצחית שטבועה ב DNA שלי כנראה.
כיום ממרום שנותי אני מאמין שיש לי פרספקטיבה אחרת לחיים.
סוף והתחלה מתבלבלים לי לפעמים אני לא רואה אותם בנפרד,
אני רואה את מארג החיים, ובו כל סוף וכל התחלה הם חלק מאותה תמונה.
אין ספק כי אני שלם יותר , שלו יותר ואולי גם מאושר
הרבה אנשים תוהים וחופרים ומנסים לנתח את שורשי הבדס"מ שלהם.
מה גורם להם לתקתק במקצב זה או אחר...
שאלתי שאלות ועניתי לעצמי, חלק מהתשובות לא מצאו חן בעיני, חלק היו פשוטות וברורות, חלקן אפילו בנאליות, וחלק גדול הוא עדיין מסתורין, חור שחור וגדול.
עם כל התשובות שכבר יש לי ואספתי בדרך, בסופו של יום אני עדיין לא תמיד מבין איך להצליף לבחורה קשורה בפיסוק עצבני הישר על הכוס, לראות את גופה מתעוות מתכווץ ומתקשת, הבעת כאב חולפת על פניה ואז את הרטט של אחרי שחולף בגופה, גורם לי לריגוש אורגזמי נעים יותר מזיון ונילי רגיל...
אבל תשובה אחת אני יודע וזה שזה נעים לי וזה מה שאני אוהב...
והיי, סה"כ אני יכול לחיות טוב מאוד עם זה, אז למה לחפור?
אני אוהב דברים פשוטים
דברים חדים
דברים ברורים
נערה קשורה על וו, גופה מתוח, על קצות האצבעות, מבט של ייסורים וציפייה בעינייה.
אזיקים הדוקים מחוברים בשרשת, לא לזוז, לחכות למה שיגיע, והוא יגיע מייד.
שוט פשוט וכואב, חותך את האוויר, מלטף את העור, מחמם.
רטיבות מזמינה שמחברת שני אנשים.
הזדמנות שיש לנצל.
רצון פשוט שמסופק.
אני אוהב דברים פשוטים, ברורים, חדים.
ללא טקסים, ללא סודות, ללא רמזים.
דברים פשוטים שעושים טוב...
יותר ויותר אני נתקל באנשים שגורמים לי לתהות האם אני השפוי היחיד פה.
(במובן הכי נזיל של המילה כמובן).
אף פעם לא הבנתי למה לקחת משהו מהנה ונעים ולסבך אותו?
גם אם זו מערכת יחסים.
לא לכל דבר יש משמעות קוסמית עמוקה.
אם מישהו נהנה לכאוב ומישהו נהנה להכאיב ושניהם נפגשים באמצע זה הכי טבעי ממש כמו שלפעמים שני אנשים רק רוצים להזדיין.
אז בשביל זיון אפשר להגיע לפיק אפ בר ולסגור עניין בשרותים, וסשן מצריך אולי טיפה יותר השקעה.
אבל בסופו של דבר לא כל מפגש הוא ועידת פסגה אזורית הרת גורל.
והאמת אני מתגעגע קצת לימים ההם שאנשים ידעו גם להנות ככה סתם, בלי לסבך את עצמם והסביבה. יכול להיות שמרוב שאלות ופחדים כבר שכחנו איך להנות?
זה לא יכאב,
זה בטוח,
זה יגמר מהר,
לי זה כואב יותר,
אני עושה את זה למענך/לטובתך/בשבילך....
כולם עושים את זה,
עשינו את זה כבר עשרות פעמים,
אין ממה לפחד,
בסוף הכל עובר....
SSC
שקרים סודות וכזבים
כי שום דבר לא בטוח
זו ממלכת הסכנה ואי הוודאות.
ואנחנו מכורים לכאב ותשוקה
ניזונים אחד מהשניה.
תבטחי בי כי אני לא מבטיח דבר.
תבטחי בי כי אני לא משקר כשאני אומר שזה יכאב,
תאמיני לי שגם אני לא יודע איך זה נגמר,
תתאהבי בי ואני אותך אוהב.
זה לא מאלימות הסימנים האלה.
זה רק נראה כמו חבלה.
אבל לכו תסבירו שזה סימני אהבה....
אני נוגע במי שאני אוהב ומסמן אותו, מסמן אותה...
בסימן כחול או אדום,
בסימן גדול או קטן,
בעיגול או בקו...
אם את נושאת את הסימן, זה אות לכך שלמדת לאהוב וידעת לקבל אהבה