זרימה טוטאלית.
עוד יום נפל על מרחבי ה- Cyber space בחיפוש המתמשך אחר ה"אחת"
אותה אחת שתוביל אותי ממקום של בטחה בעולם מאוס ווירטואלי לעולם מוחשי של מגע, תחושה ותשוקה שאינה יודעת שובע.
ברור שאת כל התחושות הללו ניתן להשיג רק כאשר כל הגורמים מבשילים לדבר הזה שנקרא מימוש ייעודך.
בהעדר האחת עצם קיומך מוטל בספק ו"תיאור המוצר" כמעט ולא קיים אם הוא על המדף ולא באחד מהארונות השלדים שברשותה ותאמינו לי שממבט ראשון או שיחה פשוטה ניתן להבין כי היא לא עוד "מסכה" אלא הדבר האמיתי במלוא הדרו/ה.
ולשמחתי הרבה העתיד לבוא כמתואר כאן היא/הוא רק ההתחלה.
זה החל בשיחה קלה וקולחת ומיד התחלף במהות שלמה וטוטאלית- הרטט הזה שזרם בעורקיי והרטיט כל אנזים בקיומי בשר את העתיד להתרחש:
מועד הפגישה נקבעה ליום בהיר ומוקדם בבית קפה הומה אדם.
"זהי הבחינה הראשונה שלך עבד.
בחינה של שעה בה אוכל לעמוד ולאמוד את טיבך והאם ראוי אתה לקבל את אשר אתה נכסף לו מכל.
יש לך חוטיני ורוד?
לא מלכתי עניתי בפחד מה.
תגובתה הייתה ברורה - הכיצד ייתכן שלזונה שכמותך אין חוטיני ורוד לעטר את גופה?
אנחנו עוד נדאג להלביש אותך זונה שלי.
(אין צורך להסביר לאנשים או נשים שכאשר המילה שלי מגיעה בסוף משפט היא קובעת עובדה - יוריקה)
עשיתי את דרכי למקום המפגש על מצב רטט- כאשר כל שריר בגופי מתכווץ ונמתח ברמות שלא היו מביישות אצן טרנס אטלנטי.
איך אזהה אותך? (למרות שראיתי את תמונתה)
כיאה לשליפה מהמותן ולאחר חישוב מסלול מחדש היא ענתה במהירות הבזק:
"אותי לא ניתן להחמיץ זונה" והיא צדקה.
המבט האריסטוקרטי והלוק המושלם לפרטים לא הותיר ספק ולו הקט שבקלים היא נצר לבית המלוכה.
השיחה זרמה והנושאים עפו להם כמו כרטיסיות ב- spindate מטורף ובכל הזמן ידעתי שהמשימה קרבה.
היא שלפה את החוטיני מתיקה ואמרה:
הגיע הזמן להתלבש כראוי לך זונה - לכי להחליף מיד השעון רץ...
קמתי ממקומי ללא סייג או מילה ומיד בצעדי ענק עשיתי את דרכי לשירותים של בית הקפה- דפיקות היו בדלת ואנשים המתינו בתזזיות מה אבל משימה היא משימה- אני לא רוצה לחטוף מידה - הרחמנות לא משתקפת במבטה.
חזרתי למקומי לבוש כראוי לשרתה- היא חייכה ואמרה 3 דקות- זמן לא רע - אני גאה בך זונה שלי וזאת רק ההתחלה.....
תודה לך על האפשרות להיות שלך מלכתי אני מחכה בקוצר רוח למבחן הבא.
אייס.
