לפני 5 שנים. 9 ביוני 2019 בשעה 13:20
ישנם רגעים בהם האמון נשבר אל מול סלעים פעם אחר פעם
ומשאיר תמונות ותהיות ורגעים בהם מרווח ההזדמניות לריגוש אחר היה שם וזה לא היית אתה…
שם השקר מחלחל ומוצא מקום להרים את ראשו פעם אחר פעם בצורת חיבה שאינה מוסתרת ומוצגת לראווה…
האם אתה בוחר להאמין שאין שם דבר לאור אהבה עצומה או יודע שעמוק בפנים לעולם לא תסלח לה …?
האם ניתן להאמין לשקר שמתגלגל מבין שפתיה כאמת שהיא מייצרת לעצמה על מנת לטשטש את העקבות ולא לוותר על המוכר והידוע בשם ריגוש חולף שהיא נאחזת בו בעוצמה ?
אני בנקודה בה הספק מחלחל בי והורס אותי וכל חלקה טובה שהייתה בי - האם ניתן לקרוא לזה אהבה ?